|
בהתקרבו לעמוד האש
רצה לשאול אך התבייש
"איני רוצה בו לגעת"
זה לא היה מניח הדעת
חייב הנער לעשות כמו השאר
בלי מחשבה, כמו גוש בשר
דעה עצמאית היא לא אפשרות
רק כוויה וצלקת אחרת אמות
ואחרי ההקרבה לא נותר לו דבר
רק הכאב והבכי אחרי האתגר
אך הם אינם נראים או נשמעים
אל הנער נכנסים, נבלעים מודחקים
ובסוף הנער עתיד להתפוצץ, להתייאש
להתלקח ולשרוף הכל, כמו עמוד האש. |
|
|
אל:
זה שמאשר את
הסלוגנים.
הנדון:
מחאה!
שלום רב
עם כל הכבוד,
הסלוגנים שלי לא
דביליים, הם
אולי טיפשיים,
חסריי חוש
כיוון, יש יגידו
אפילו חרא של
סלוגנים!
אבל דביליים?
בחייאט!
ובכלל מי אתה
שתלין?
מה יש יותר?
סלוגנים דביליים
?
או סלוגנים
שלי?
ומי אחראי על
הסלוגנים
בדבילים
(לא שלי, אני
בשלי מודה)
חבובניק, זה
אומר דרשייני,
או משהו כזה!
בברכה
לו יהי, חומד
לצאן, לטבח
וביקורת! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.