ליאור רודן / נורבגיה |
שמיים שחורים, פסים ירוקים, פתאום נצבעים, מכחול האלים.
הדמעות פורצות, נשארות חנוקות, לחיים יבשות, אינן מתרוקנות.
אחזור למקורות, אחזיר מסכות, דיבורי שטויות, מה לעשות.
ובכל זאת, אשאף להשתנות, להצמיח עלים, להמשיך החיים.
להתבגר, כמו העצים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|