[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נתן שטיינר היה יושב בחדרו וחושב. שואל את עצמו שאלות שפועלים,
שכבר אין להם עבודה, שואלים. זה היה עוד יום חמישי, שסיכם את
מה שכבר ידע אתמול בערב. עוד שבוע הלך לאיבוד. הוא ערבב את
הסוכר בכוס התה של הבוקר וחשב, מה אני עושה עכשיו?
בהתחלה הוא ניסה להיזכר בחלום של אתמול בלילה, אבל הוא יידע
מראש שזה אבוד. גם את הדברים האלו, הברורים עד כאב, צריך לרשום
מייד כשמתעוררים, אחרת זה הולך לאיבוד. אחר כך הוא החליט לקפוץ
לקיוסק השכונתי, למלא טוטו. מאז המאתיים וחמישים שקל שזכה בהם
בשנת תשעים וחמש, הוא לא הצליח לזכות שוב. האמת שגם לא
לפני-כן. הטוטו מקדם את הספורט בישראל על חשבוני, הוא חשב. הוא
ניסה להתנחם בעובדה שאולי הוא לא הפראייר היחידי.
בדרך הוא דמיין לעצמו חטיבה שלמה צועדת. חטיבה של אלפי אנשים,
בני חמישים, שכל החיים חלמו לזכות בפרס הגדול וזכו פעם אחת
במאתיים וחמישים שקל. זאת לא הייתה חטיבה זאת הייתה ממש אוגדה,
ארמייה שלמה והם ליוו אותו בדרך לקיוסק. חיוך עלה על פניו,
אולי הכל עוד לא אבוד. אולי הפעם, וגם אם לא, די בטוח שיהיה מי
שידליק את האורות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מישהו מאמין
שבריטני
בתולה??


עגבניית שרי
תוהה


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/2/99 9:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יואב הראל

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה