ק. טלי / חדר ועבר |
בכיתי! אף אחד לא שומע...
הקול הכל כך מוכר אצלי מתמהמה,עוד שיר,עוד כתיבה שלא נגעה..מבט
עצוב וחזרה לאפלה.
צרודה בחשכה, מולי עומד הקול שנוגע בי ואומר לי מה הרע...
עומדת מולו,ניצבת ריקה ומבטי שמוט אל נגד גופו החסון...
צועקת, שוב אין עונה, אף אחד לא רואה, לא שומע...
כוחו מול כוחי? אין הפרדה, יש יתרון מוחלט שלו.
שומע? שומעים?
בודדה במערכה שגדולה עלי, שתיקה עדיפה.
התחלנו,גמרנו...? יתרון ברור בצד שלו.
כך נגמר... השתיקה יפה, יפה לעיוורים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|