הייתם פעם בסופרמרקט באמריקה? אם הייתם, אז אתם בטח יודעים שיש
בהם הכל. מה אני אגיד לכם, הייתי בכזה סופרמרקט לפני איזה
שנתיים, כשטסתי עם חברה שלי לניו-יורק. היא כל הזמן רצתה ללכת
למוזיאונים, מחזות-זמר, חנויות בגדים, אתרים וכאלה. אני רק דבר
אחד דרשתי לעצמי בטיול הזה, ללכת לסופרמרקט. כשהחלטנו שטסים
והתחלנו לחשוב מה נעשה שם, זאת אומרת, היא התחילה לחשוב ולשתף
אותי בזה, לי כל הזמן היה ברור מה אני רוצה לעשות שם. ללכת
לסופרמרקט. אמרתי לה את זה, שאני אלך איתה לכל מקום שתרצה,
ואהנה מזה. אבל רק דבר אחד ביקשתי ממנה, פעם אחת, לעשות סיבוב
של שעה-שעתיים בסופרמרקט גדול.

בכל מקרה, איך שנחתנו והנחנו את המזוודות במלון, התחלנו לעשות
את כל הדברים שהיא רצתה. היא הכינה רשימה אפילו וסימנה "וי"
ליד מה שכבר עשינו. הסופרמרקט, כמובן, היה בתחתית הרשימה. היא
השאירה את זה לשעתיים שיש לנו מהצ'ק אאוט ועד לרגע שצריך לתפוס
מונית לשדה התעופה. ואני, כל הטיול אני הולך אחריה לכל מקום,
נהנה, צוחק, מצלם, מצטלם, סוחב את התיק, את השקיות של הקניות,
את המצלמה, את המים, את הכובע שלה, ואת המעיל שלה, מה שרצתה.
לא אמרתי מילה, להפך, נהנתי. וסקס, כל לילה ירדתי לה איזה רבע
שעה רצוף ורק אז זיינתי אותה, ולא סתם, אלא באיזה תנוחה שהיא
בחרה. רק פעם אחת, בבוקר, היא העירה אותי עם מציצה. אבל גם אז
זה היה סתם תכסיס כדי שאצא מהמיטה בארבע בבוקר, כדי להספיק
לעשות טיול במפלי הניאגרה כמו שהיא רצתה. רסמי אני אומר לכם,
סתם מפלים, הרבה רעש ומים מתיזים, אבל מה, סתם, מפל. זרם של
מים שנופל מאיזה הר לאיזה נהר או משהו, לא הבנתי את זה. זה היה
יפה והכל, אבל לא הבנתי את זה ולמה צריך להסתכל על זה כל כך
הרבה זמן. וגם המציצה, סתם מציצה, בלי ליקוקים, בלי שיניים,
ולקראת הסוף גם שלחה אותי להביא ביד במקלחת כדי לגמור, כי יש
לה איפור והיא לא רוצה שיתיז לה ויהרוס לה את זה. הלכתי
למקלחת, הבאתי ביד ויצאתי לעבר הניאגרה.

יום לפני הסוף, בעיצומו של אחד מסיבובי הקניות הבלתי נגמרים
שלה, ראיתי אותו. היא בדיוק הסתכלה באיזו שמלה מכוערת בחלון
ראווה של איזו מעצבת ניו-יורקית כזאת שעושה ים כסף ממטומטמות
כמוה. אני עמדתי לידה והתחלתי להסתכל על הכוסיות שעוברות
ברחוב. הן נראות הרבה יותר מפנקות מהישראליות. בטח יותר מפנקות
מהישראלית שעומדת לידי ומתלהבת מסמרטוטים מאחורי חלון, אם רק
הייתה מתלהבת מסמרטוטים וחלונות בבית, לא הייתי צריך לסכן את
עצמי כל פעם שההורים שלה הגיעו, כדי לנקות את החלונות, שגם ככה
הזקנים האלה לא מסוגלים לראות את הלכלוך. בעודי עוקב בעיני אחר
התחת של איזו היספנית חמודה, היא עברה ליד שלט המציין
שסופרמרקט ענק נמצא מעבר לקרן הרחוב. השארתי את השקיות ואמרתי
לה שתשמור על זה בזמן שאני הולך לסופרמרקט. אני אגב, שמרתי פעם
אחת חמש שעות על חנייה ליד הבית שלנו, כי היא אמרה לי שעוד רבע
שעה היא מגיעה, שאני אשמור לה את החנייה שיש למטה. בדרך קרו לה
כל מיני דברים שעניינו לי את התחת, שאגב ממש כאב אחרי ישיבה
ארוכה מאוד על כיסא פלסטיק "כתר" על המדרכה, ליד החניה. שלא
נדבר על הגרון - לא יכולתי כבר לדבר מרוב וויכוחים עם נהגים
עצבניים שמחפשים חניה.

איך שלא יהיה, נכנסתי לסופרמרקט הזה, ומה אני אגיד לכם, כמו
שאומרים לכם. בדיוק כמו שמספרים, זה ענקי ויש שם הכל. ואני לא
מדבר איתכם רק על ירקות ופירות אקזוטיים, אני מדבר על הכל. יש
שם כל התבלינים, רטבים, כלי בית, מאכלים, משקאות, חומרי ניקוי,
צעצועים, מכשירי חשמל, רגשות, נקניקים, מזון לבעלי חיים,
בגדים, כן כן, אפילו בגדים יש שם, שמעת את זה? יכולת לקנות פה
הכל באלפית המחיר. עברתי דוכן דוכן, לאט לאט, בכל דוכן קניתי
משהו קטן. אספתי לי שקיות מלאות בהכל, מאוכל דרך צעצועים ועד
מכשירי חשמל ובגדים, אבל רק בשבילי. ובמחלקת הדואר ארזתי הכל
וביקשתי שישלחו לי לארץ. ביקשתי שיגיע תוך שבועיים, אחרי שהיא
כבר תהיה מחוץ לבית שלי.

עכשיו מה, בכל הסופרמרקט שירות מעולה, אדיבים, נחמדים, מוכרים
לך בכיף, לא מתווכחים, מוכנים לעשות הכל למענך. אבל מה, בדואר,
התחילו להסתכל לי מה יש בתוך הקופסאות. הסתכלו על האוכל, על
הבגדים, על הכל, ואני נלחצתי כבר שלא יתחילו להגיד לי שצריך
לשלם מכס על הכל, כי הפלטינה שלי אצלה ולי היה רק את הזהב.
כמעט הכל עבר בסדר, אבל על מה הם נתקעו? על הרגשות. התחילו
לשאול אותי איפה קניתי את זה, למה אני צריך כל כך הרבה, כמה
שילמתי וכאלה. ואמרתי להם, שזה סתם קניתי הרבה, היה מבצע.
הגעתי לדוכן של הרגשות ושאלתי את המוכר כמה זה. הוא אמר שזה
לפי משקל, אהבה, שנאה ופחד זה 60 סנט למאה גרם, למשל. אומץ,
עצב ושמחה זה רק 45 סנט למאה גרם. והיו שם עוד כל מיני רגשות
שאני לא ממש הבנתי. בכל מקרה, היה מבצע - מיקס רגשות ב-50 סנט
למאה גרם. לקחתי 2 קילו מהמיקס. מה אני פראייר? האלה של הדואר
הסתכלו עלי כאילו אני אדיוט או משהו, סיימו לארוז ושלחו את זה.
לא נתתי להם טיפ. זונות. חזרתי לחנות שהשארתי אותה בה. היא כבר
לא הייתה שם. כמו שעכשיו אני יודע, היא לא הייתה גם במלון. היא
הייתה בדירה של ארי, האקס שלה, שזרק אותה בשביל לחיות
בניו-יורק. ואני כמו אדיוט, שבועיים אחר כך, תקוע עם 2 קילו
מיקס רגשות ואף אחד לשתף אותו.