היא בן-אדם רגיל לחלוטין.
היא אוכלת, היא שותה.
היא רואה והיא שומעת.
היא נוגעת וטועמת.
יש לה חברים.
יש לה אמא וגם אבא.
וגם שני אחים קטנים.
היא הולכת,
הולכת גם לשירותים מידי פעם.
והיא חושבת.
היא בהחלט חושבת.
לפעמים היא חושבת על אוכל ולפעמים על מוזיקה.
לפעמים על בנים או על מערכות יחסים.
היא חושבת על החברים שלה, על המשפחה.
על פוליטיקה.
לעיתים היא אף חושבת על המוות.
אבל היא בעיקר חושבת.
וכשהיא חושבת היא מגיעה למסקנות.
ותמיד, כשהיא מגיעה למסקנות הכי חשובות, היא עוברת ליד המראה
ולא מאמינה שהדמות המכוערת הנשקפת שם זו היא.
ואז היא שוכחת.
|