"לנו יש יותר כיסאות ובכל זאת הפסדנו." (הפליט 1997)


שעה שהיה מהלך וגשם זיפי טורד את משקפיו, כמו עוצר בעדו להישיר
מבט אל חלונות הראווה והיה מתבונן מחוץ לגבולות המסגרת, במעין
פזילה, ספק אירונית, בורח מהישיר פניו לעברה, היתה היא מהלכת
לצדו הימני בקבקבי-השעם הגרמניים וקרסוליה מגלים ערוות צמר
מיושן. ריח הפילזן עמד באויר ונתערבב בריחות הצלי הנחרך
בדוכנים הפזורים משתי גדותיו של השוויצרשטראסה.
הליכה אווזית היתה לה, אוחזת תיק ניילון מקומט בידה השמאלית
ואצבעותיה סוגרות על חבל נשיאה האומר להתפורר בכל רגע. היתה
כולה מרוכזת בנתיב הליכתה ממאנת לקשור עמו כל קשר של מילה.
רצה לחבק אותה בדלותה. בת שלושים ותשע בקומה הרביעית של בית
דירות ישן. מדרגות עץ מובילות אל על בלוליניות המנתקת אותו
מקשר עם סביבתו. בסופן של המדרגות חישב חישובים למקום הימצאו
ואבד לו הקשר. רק כשעמד ליד החלון בחדרה היחיד יכול היה לחזור
לעצמו תוך שהוא רואה את מגדל התערוכות המשמש לו כסימן למקום
הימצאו. בת שלושים ותשע. חדר אחד שכור. אמרה שבאה מן הצפון שם
חיה אמה. אנחנו בקושי מדברות בטלפון אמרה לו באנגלית שבורה,
תוך שהיא מעווה את שפתיה משמע אין הענין חשוב בעיניה.
מה את כותבת? שאל נוכח מכונת הכתיבה הפתוחה ובקרבה דף שחציו
מודפס באותיות גרמניות זרות לו. לא ענתה. את כותבת ספר? חקר.
משלא נענה נטל מן הרצפה בקבוק בירה ריק למחצה והעמידו ליד
מכונת הכתיבה. שלוש חפיסות של סיגריות זולות היו פתוחות ובכל
אחת מהן מספר מועט של סיגריות, כמו היתה מעשנת משלושתן יחד.
תכונה מוכרת.
קרב אל החלון, שם למטה יכול היה לחוש בהמולה העולה מן הכיכר.
במה גדולה הוקמה אמש לפסטיבל הבירה הנערך כרגע בגשם טורדני
האמור להיפסק כל רגע. מוסיקת גוספל החלה מתנגנת אי-שם בהמשך
הביתנים, כמו עלתה לה מתמרות העשן שהלכו והתאבכו מדוכני הבשר
והבירה. אתה רוצה להתרחץ? שאלה בקול רך ומלטף תוך שהיא מניחה
את שתי ידיה על דשי צוארונו. יש לנו מקלחת חדשה, הוסיפה ומשכה
אותו אליה. הניח את כפות ידיו על ידיה וחש את קרותן. הזרות
החלה קונה מקום בתודעתו. בת שלושים ותשע, נתחדד המשפט במוחו.
הדלות והעדר כל-רכוש זעקו מכל עבר. ספה מבד דפטין הנפתחת למיטת
לילה. כסא אחד בלבד. עד גילה הספיק לקנות עשרה כסאות לחדר
האוכל בביתו. עשרים וארבעה כסאות פלסטיק ברחבה המרוצפת שבחצרו.
ארבע כורסאות בסלון התחתי, שתי כורסאות בפינת הטלויזיה. כסא
בחדר העבודה שלו וכסא בפינת העבודה של אשתו ובכל חדר מחדרי
הילדים כסא אחד. אוחז בידיה וסופר כסאות. אינה מחכה לתשובה.
החלה פורמת את  
חולצתו. הכיר את צפורניה. כבר ראה אותן בעבר ואולי כדוגמתן.
יכול לאמר עליהן שהן רכות, מהוססות, מסמלות יראה לבעלי כח ויחד
עם זאת יודעות להינעץ בקרירות חסרת רחמים באילו המנסים לחדור
לעולמה.

סופר כסאות ומתבונן בצפורניה.

מוסיקת הגוספל שם למטה הלכה והתנגנה ביתר שאת. שמונה בחורים
ושלוש בחורות עמדו בשורה אחת על הבמה. לבושים בפשטות זועקת.
אני מכיר את השירים האלו בעברית. מה זה עברית? שאלה מבלי להתיק
את ידיה מזרועותיו. כבר יומיים הוא שותה אתה בבאר של פאקינג
האנס והיא אינה יודעת מה זה עברית. ג'ו, ג'ודאיזמוס, הטעים
בהדגשה והיא כמו ממאנת להבין. איזראל, פלסטיין, הוסיף כדי
לבחון את ידיעותיה. אור ניצת בעיניה. סברה אונד שתילה, לבנון.
אתה מוזלם, פסקה ומשכה את גופו לגופה.

סופר כסאות, מתבונן בצפורניה ומנשקה ברוך על מצחה.

מים היו כל חייו. התערוכה הדו-שנתית למכשירי מדידה הסבה לו
קורת רוח. כל היום היה מהלך בין הביתנים, מתבונן ביצרנים
ובסחורתם. דבר לא זר לו. הכיר את כל המוצרים מהעתונות המקצועית
שהמפעל מקבל מפעם לפעם. היתה זו יוזמה שלו לחתום על כעשרה
ירחונים ומיני בוליטינים לתעשיה. זרח, מנהל המפעל, קרא לו לפני
שבועיים לחדרו והודיע לו על הנסיעה לגרמניה. ברור לו שכתריאל,
האחראי על משק המים במפעל יפיק תועלת מהתערוכה בפרנקפורט, יותר
מכל אחד אחר. את כתריאל הוא קבל לעבודה בהמלצת בן משפחה רחוק,
הידוע בתור "עושה טובות מקצועי". כתריאל מעולם לא איכזב. משק
המים על צנורותיו, אגני הניקוז, התעלות הפתוחות, צינורות
האלומיניום הסובבים את המפעל בכל מחלקה ומחלקה היו מקום העליה
לרגל של העוסקים בענף ריכוך מים, ניקוז, מיחזור ועוד כהנה
וכהנה תחומים שמנהל המפעל לא הבין בהם כלל, רק ידע שכתריאל שלו
בקיא מאין כמוהו בהילכות מים. מתבונן בצפורניה ומבין את
המשמעות המכרעת של זרימתה בעולם בו בחרה להיות. זאת שאינה
נוגעת בגדת הנהר, זאת שאינה מתחברת אל אחר, שמא יטה את זרימתה
עד כדי התקעות בעיקול הנהר.

"הזורמת" בחרה בו מכל היושבים סביב הבאר העגול של פאקינג האנס.
שאל אותה לשמה רק לאחר שהבחין בנסיונה להתיך מבטה במבטו. אלקה.
לא שאל לשם משפחתה, רק הזמין פילזן נוסף לעצמו ושאל אם תכבד
אותו בהסכמה להיות מוזמנת על ידו לשתות כל שתחפוץ. פליז. כך
לחשה לו במין הכנעה המבקשת להסתיר את שפלטה. אלקה שתתה בעיניים
עצומות את הבירה וכשסיימה עלתה שפתה התחתונה וסגרה על סימני
הקצף שעיטרו את שפתה העליונה.

פרנקפורט נראתה מחלון הקומה הרביעית נוטה להתכנס בעצמה. מרכז
העולם. המוסיקה החלה גוברת. בבמה הרחוקה יכול היה לראות קבוצת
נגנים שהתמקמה במרכזה ונגנה ג'ז קנדי צרפתי, חיקוי צולע של
מייל זירו. כך חשב כשהוא מבקש להשתחרר מאחיזתה העדינה של אלקה.
חזר להתבונן בצפורניה. האגודל הפגין חולשה שקשה היה לו לעמוד
על פישרה. מאורך, חולני, כחלחל במידה המזכירה לו את ידיו של
אלישע חבר לספסל הלימודים, שהלך לעולמו לאחר עינויי גוף בבית
החולים האיטלקי בנצרת. מייל זירו מן הבמה הרחוקה חדר לתודעתו.
שפתיו נגעו בשפתיה, משיקות בלבד, אינו מפשק אותן לכדי תנועה
מלאה של שקיעה בתוכה. רפרוף מענג ויחד עם זאת בוחן את תגובתה.
עיניה הכחולות לא נעצמו. הישירה אליו מבט בוחן. לא כדאי. כך
אמרה. אתה נוסע אני כאן. אני לב שבור. נסוגה ממנו, מורידה
מעליה את הסוודר הכחול, מקפלת ומניחה על מסעד הכסא היחיד. חלצה
נעליה ובתוך רגע אחד עמדה ערומה למולו. שדיים קטנים ומעוגלים.
פתחה את ארון הבגדים הקבוע בגומחה המוסתרת על ידי וילון ושלפה
מתוכו חלוק רחצה לבן. בהנפה מהירה עטתה על עצמה את החלוק וכרכה
את חגורת הבד סביב מתניה. אני הולכת להתרחץ. פסקה, כמו מתנערת
מן הארוע הקודם וחוזרת לזרימתה.
על מדף הספרים היחיד יכול היה להבחין בארבעה ספרים בלבד. שלושת
אלפים בספרייתו. ארבעה ספרים לאלקה. קרב אל המדף והתבונן בהם.
שלושה ספרי ילדים וברית חדשה. משך לעצמו ספר ושקע בו תוך נסיון
לקרוא גרמנית זרה לו. שכשוך המים פסק. העלה מול רוחו את תבנית
צפורניה והחל מזמזם: האילנות כל כך כבדים כופף הפרי את הבדים.
שיר שעזר לו פעמים רבות לקרוע את אפילת מוחו על מנת שתעלינה
תמונות הקשורות בצפורניים אותן ביקש לקרוא. תמונת מפל מים
ותרנגול אדום כרבולת, מקבילים מדורגים באולימיאדה. כורי עכביש
מבעיתים. ראה את התמונות ולא ידע לחברן לידי דבר. הספר נשמט
מידו אל רצפת העץ ברעש גדול.
קראה לו. יצא את החדר הגדול דרך פרוזדור צר אל מטבח קסום מלא
בארוניות עץ אשה צבוע בלבן. פרחים בעשרות אגרטלים הפזורים בכל
מקום. חלון ענק מציג עלווה מדהימה ביופיה. לא ראיתי עלים כאלה
מחיי. הביע את פליאתו. הא. זה רק עכשיו. עלים של ספטמבר. עוד
מעט תבוא הרוח ותקח אותם. כשאין שמש ואין אור, אין עלים. כשאין
עלים יש אור. ככה זה. אמרה משפט ארוך פעם ראשונה מאז נפגשו.
הביט בעיניה. צחקה. משראתה כי התפעל מדבריה המשיכה. יש עלים
אין אור. אין עלים יש אור. משך כסא והתיישב. חלוק הרחצה צמוד
היטב לגופה ומבליט קו מתניים גבוה. ככה זה בחיים. פתח לאמר לה
דבר חכמה ולא ידע להמשיך. נכון. ענתה לו. ככה זה בחיים. וכמו
יצקה תוכן חדש למשפט הסתמי שלו. ככה זה הטבע. המשיכה תוך שהיא
מושכת לעברה שקית טבק , נוטלת ממנה קמצוץ ומניחה אותו ביד
מאומנת בנייר הגלגול. ככה זה הטבע, שנתה מבלי להתבונן בו כלל.
יש שני טבעים. אחד של אור אחד של חושך. אחד של עלים אחד של
שלכת. לאחר שגלגלה לה סיגריה ביד אמן הציתה אותה ושאפה שאיפה
ראשונה ארוכה תוך שהיא מתבוננת בעשן המתמר מעלה בענן גדול. אבל
געגוע אין שני לו. געגוע יש רק אחד. לא רוצה להתאהב. השפילה
מבטה. מרגע שראיתי אותך אצל האנס, ידעתי כאב. אתה לא טבע.
לחשה, מבקשת לגונן על שאמרה. נראה לי שאתה געגוע אחד גדול
שנכנס לחיי. שתק. אתה רוצה קפה? מבלי להמתין קמה, חפנה פולי
קפה מתוך קופסת פח והניחה אותם אל תוך מכשיר הכתישה. הרעש
הצורמני הפריד ביניהם. משסיימה הניחה את גרגרי הקפה אל תוך
מתקן השפיתה וחזרה אל השולחן. לא צריך לטרוח עבורי. פתח לאמר
לה דברים שאין הוא רואה הבדלים בין קפה לקפה. היסתה אותו
באומרה, רק כך אני שותה. רק כך.
עברית אמרת. שאלה אותו, מסיתה את זרימתה אל מקום אחר. חברה שלי
היתה אצלכם לפני עשרים שנה. הביאה לי קסט. אתה רוצה לשמוע? אני
מאד אוהבת שירים בקסט הזה. פוקס אחד שר. פוקס שר יפה. שר כמו
זמר שלנו מוויסבאדן. אתה לא מכיר אותו. עוזי פוקס? התפלא. אתה
מכיר אותו ביהודית? לא ביהודית, בישראל. השיב לה. ישראל היא
מדינה של יהודים ומדברים בה עברית. עיוותה את פרצופה משמע
דבריו לא מעניינים אותה. אצלנו גרמנים מדברים גרמנית וחיים
בגרמניה.
מעניינת היתה. סקרנותו גברה. סגירות צפורניה הלכה ובלטה ביתר
שאת. קמה ממקומה והלכה אצל מתקן הקפה. שלפה מאחת הארוניות שני
תרמוסים קטנים. אתה שותה עם סוכר? פנתה לעברו. הניע ראשו
בשלילה. מזגה מחצית מהקפה המוכן אל תרמוס אחד. את החלק השני
המתיקה ומזגה לתרמוס השני. הניחה את שני התרמוסים על השולחן
והתיישבה. זה שלך וזה שלי. מזג לעצמו כוס קפה ולגם ראשון.
שילבה את אצבעותיה והתבוננה בו. אתה ממהר? והפעם שאלה בגרמנית.
הבין את דבריה וחייך בהתנצלות. החל למלמל דברים בינו לבינו.
חייכה אליו. השקט והרוגע חדרו להכרתו. מימין החלון המדהים
ומשמאלו בחלוק לבן וצפורניים רכות אלקה, טובלת בינות עשרות
אגרטלי פרחים. והוא ממהר. תנועותיו חתוכות-מה, שפתיו קפוצות
וכל גופו מתוח. בוחן. בודק. מבקש להבין. עירני. שאלה את שאלתה
בגרמנית. נשמעה לו שאלתה כאילו באה ממקום בו נוצרו הרוגע
והשקט. קלט בשבריר של שניה את מבוכתו שלו. לא היתה יפה. השקט
שבה מצא חן בעיניו. כן. זה מה שראה בה לראשונה. משהו קבוע של
אלפי שנים. מפל מיים שאוני, הנותן ממימיו שנה אחר שנה וקובע
הוויית-עד. ניסה לפרשן את תמונות ה"אילנות כל כך כבדים", וראה
עצמו כתרנגול קרקרני. עירני. חד מקור. ארעי. זכר את תמונת
המקבילים וקלט את עוצמת המפגש בין התרנגול והמפל. לעולם לא
ייפגשו.
גמיעותיו נעשו רגועות. משנותר עם מחצית הספל מזגה לעצמה קפה
לספל מעוטר. שערה הקצוץ כבר לא זהר. חום רך החל מתפשט במטבח.
הפשיל את שרווליו. מה זה? שאלה אותו נחרדת. עיניה ננעצו בידו
השמאלית. טאטו. הפטיר ביבושת. עיניה נקרעו לרווחה וידיה שולבו
במין תנועה עצבנית. שלוותה הופרה. לפני שנים חקק על ידו את
מספרו של אביו. מחווה לזכרון הפרטי של ניצול אושוויץ. אביו שלא
פצה את פיו במשך כל חייו אודות קורותיו במחנה ההשמדה ראוי היה
שישאו את מספרו לדראון. כך חשב בזמנו כשהלך אצל עושה הקעקועים
בבאר-שבע. היתה זאת גחמה ללא תכנון מראש.
יושב במטבח של אלקה ומנסה להסביר גחמת רגע. אבא שלי היה בפולין
במלחמה. חקקתי את המספר שלו. במחנה ריכוז? שאלה, כמו ממאנת
להאמין. השיב בחיוב והמשיך לגמוע מכוס הקפה. קמה ממקומה ויצאה
מן המטבח. לאחר רגע שבה ובידה אלבום תמונות מיושן. גם אבא שלי
היה במחנה. היה קצין. רגע ההתפוצצות ושאון המפל עמדו לחצוב בור
במוחו. אלבום התמונות הזכיר לו את הספרים הראשונים בספרייתו.
ספר טרומפלדור בכריכה אדומה ותבליט נחושת על חזיתה. כך היו
ספריו הראשונים מקור להבנה ההסטורית ספרותית של חייו. תבליטי
נחושת ואות כתובה. גבורה והדר. הרחק מאשפתות מחנה ההשמדה. מתנה
שניה מאביו היתה ספרי שיקספיר מנוקדים. טרומפלדור ושיקספיר.
ילדות מוזרה. כך חשב באותו רגע בו התישבה תוך שהיא פותחת את
אלבום התמונות. הנה אמא שלי כנערה. הופכת את האלבום לעברו
ומצביעה על נערה שמנמנה לבושה בחולצה בהירה וסרפאן כהה. אבא
שלי הכיר אותה בכנסיה. אחר כך כבר לא הלכו לכנסיה בכלל. הנה
אבא שלי. גבר יפה-תואר, שיערו משוך לאחור. הכיר אותו. פנים
מוכרות. כך חשב לעצמו. מאחורי הדמות יכול היה לראות צריפים
מאורכים ודמויות קטנות עומדות סביב אחד מהם. הפכה עמוד נוסף.
לבו עצר מלכת. ידיו החלו מזיעות. דמות אביו בקלונו עלתה מאחת
התמונות. אביה במרכז התמונה ולידו דוד ישראל ואבא. לבושים בבגד
המפוספס והנקלה. שאון המפל כבר הכה בראשו עד כדי עלפון. אלקה,
פנה אליה, זה אבא שלי. מצביע על הדמות המפוספסת ויובש בגרונו.
קם על רגליו בטרם סיים את שתיית הקפה ויצא את המטבח .

שנתיים לאחר מכן ראה אותה שוב בתערוכה השנתית של מכשירי מדידה.