בחורה אחת ביקשה ממני שקל כדי לטלפן,
היא היתה ממש חתיכה, אז זה היה מעניין.
אז התחלתי לכתוב ולכתוב ולכתוב.
קוראים לה מרי.
היא לא יודעת לאהוב.
היא חיה בעיר של כולם.
היא יפה.
אלה הנתונים בינתיים.
עכשיו תקשיבו לפתיחה.

מרי בשינקין

מרי לא יודעת שאני מצלם אותה.
גם לא נראה לי שהיא תדע.
אולי היא תחשוד, אבל אף פעם לא תאמין.
בקסטה האחרונה שצילמתי רואים קודם כל את הרגליים.
פסוקות על המיטה.
תחתונים כחולות. כמה שערות ערווה בולטות.
הפנים קצת מטושטשות, אבל רואים שיניים.
היא מעשנת...
עוד סיגריה ועוד סיגריה.
קמה... לוקחת קרלסברג מהמקרר.
מגרדת את הנייר.
שמתי על פאוז.
אחר-כך שומעים צעדים, ואז שוב הרגליים...
הגרביונים השחורים שלה עם הרשת (אני חושב שזה נקרא רשת -
חורים כאלה בצורת מרובעים).
ואז רואים את כולה: שמלה שחורה. ג'קט ירוק.
חתיכה לאללה מרי.
היא הולכת בשינקין, מהר.
ברקע שומעים נשימות של ילדה מבוהלת.
(שינקין בלילה ילדה מבוהלת).
בקיוסק שמתי עליה קלוז אפ.
המוכר שואל מה בחורה כל-כך יפה עושה, מרי לא עונה.
מזל שעשיתי קלוז אפ... רואים שהיא מתה לבכות.