[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עזרא כהן-ישר
/
טוב נמר מפודל

"אישה, תמיד תבחר בנמר ולא בפודל", זו כל התורה, "אפילו אם היא
יודעת שהיא לא תצליח לאלף את הנמר, והפודל בא מאולף מהבית.
אישה תמיד תעדיף נמר". זה פשוט ככה. זהו חוק הטבע. זה טבוע
בגנים שלה משחר הבריאה.

היא הסתכלה עליו בעיניים חומות ומבינות, מנסה להיות עבורו
"החברה הטובה", כואבת איתו את התסכול שהיא כל כך ידעה שלא מגיע
לו.
"יש משהו במה שאת אומרת", הוא ענה לה בקול יבש של סטודנט
להנדסת חשמל. "הן אולי בוחרות בנמר, אבל למחרת בבוקר הן תמיד
מתעוררות לבד עם החתול, חוץ משריטות לא נשאר להן ממנו שום
דבר".
"גם חתול זה סוג של נמר", היא חייכה אליו, מנסה לשבור את
האווירה הקודרת. הוא התכנס מעט בתוך עצמו. הוא תמיד הגיע אליה
כשליבו נשבר. היא היתה עבורו המפלט האחרון, אשתו של החבר הכי
טוב שלו, מבוגרת ממנו בשלוש שנים. פתוחה, מבינה, אבל מרוחקת
מספיק, מביטה על ספינת נפשו המתנדנדת מתוך חיבוקו הרחב של
אלכס, בעלה.

הם העבירו ערב על גג ישן בדרום העיר. מסיבת יום הולדת 30 של
אלכס. מגדל שלום פרץ זקוף ומאיר דרך חמוקיה של העיר העברית
הראשונה. רחובות השוק שמתחתם נשמעו לו שקטים מידי בשעת לילה של
שבת לפנות בוקר, כאילו רק רוחות רפאים משוטטות עכשיו בין
החנויות הרוסיות.

הג'ינג'ית ההיא, שהוא כל כך רצה לאהוב, היתה שם כמובן. היא
נראתה מדהים בשמלה האדומה. היא הפיצה אנרגיה וחיוניות לכל עבר.
אף אחד חוץ ממנו לא ידע כמה שהיא כבר עייפה מהחיים. היא פלרטטה
עם כולם, שולחת יד מזדמנת לעבר הבחור עם החולצה השחורה שטיפל
במוזיקה.  היא הקפיצה טקילה אחרי טקילה. היא היתה כה יפה כשהיא
רקדה אז בלי חשבון. ככל שחלף הערב היא היתה יותר ויותר מדהימה
בעיניו מה שגרם לו להרגיש יותר ויותר מנותק. הוא הרגיש שכל מבט
שהיא מחליפה עם ההוא עם החולצה השחורה בא בעצם על חשבונו. הוא
פסע לכיוון הבר מנסה להיתקל בה במקרה אבל הוא יצא רק עם כוס
יין אדום ביד.

מיכל, אשתו של אלכס, מצאה אותו נשען בייאוש על המעקה. היא היתה
בשבילו, כמו תמיד, עוגן הצלה.
"אז מה המנטרה של הגברים?" היא שאלה אותו עם חיוך שובב, מנסה
דבר ראשון לשקם לו את האגו ההרוס. "אתם לא בהכרח מחפשים
נמרות".
הוא שתק לרגע. מטוס גדול חלף בדיוק מעליהם בדרכו לנחיתה
בנתב"ג. הוא תהה לרגע מי  הם האנשים שחוזרים ארצה דווקא בליל
שישי בשתיים לפנות בוקר.
"לא יודע", הוא אמר לה. "אולי, אף פעם, אבל ממש אף פעם, אל
תהיה זה שמחזיק את הנר".
היא סוף-סוף צחקה, משוחררת. היא נתנה לו טפיחה על הכתף ורצה
להיפרד מכמה אורחים.

הוא שתה עוד כוס של יין לכבוד כל מטוס שנחת. הוא הבטיח לעצמו
להיות נמר. הוא עבר בין כולן, מנסה לשחק אותה אדיש, אבל בעיניו
המזוגגות הן נראו לו מפחידות, נמרות במיטה, חושפות ציפורניים.
הוא מזג עוד כוס גדולה לכבוד ג'מבו שהתקרב לנחיתה, התיישב על
המזרון שבצד ונרדם עוד לפני שהנוסעים העייפים הגיעו לביקורת
הגבולות.



הוא התעורר כשהוא מרגיש את חום גופה נלחץ אליו. הוא חש בה רכה
וצמודה. היא התמתחה בעדינות, היא היתה עדינה ומלטפת, הוא תהה
אם בלילה היא שרטה אותו קלות. כשהוא התעורר לגמרי היא קפצה
במהירות. היא הסתכלה בו בריכוז בעיניים מכווצות. "מיאו", היא
יללה פעם אחת, ורצה במהירות לכיוון המקרר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מדורי במה זה
כמו מדורי
גיהנום. אפילו
הצבעים דומים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/5/06 18:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עזרא כהן-ישר

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה