שיח הפסיפלורה
אינו משגשג
או משיח לא מזין
את פירותיו
יד גדעה את ענפיו
סמוך לשורשיו  
השיל חיותו
הפרי נשמט
על אפו בטרם
הבשיל

במעלה גרם
המועקות
נארגות המדרגות
גם מעקה המתכת הכחול
אינו יורד לסוף דעתו
לשורשיו לאושיותיו
הנתמכות ביובש
וניתכות פושות בו

על מה באה יד.
הן אפשר
היה לשגשג
שנים רבות
לזכור חורפים
קרים
את ימי השרב
והזיעה הנוטפת
בעור ולהחליק
במורד מושלג

אלא ששם
איש לא בלם בכריות
אצבעות רכות
האוחזות
נואשות
חוששות מנפילת החלומות
במורד גרמי סולמות
או מדרגות

אבן קשה מראש
מונחת
ואין שרף
וקול המועדים
בגרם המדרגות
בכל מעידים
בימי שישי ושבת
כאן לא יצמח כרם
אולי יילל תן

וכל החג נופל ומועד
מי יזכור את  הסגול
המתגלגל אל החול
את המעקה
את הפרי העגול

עכשיו המועקה
לוקה ,ככתיבת מכתב
מבושם בוסר אהבה
מזיעת ידי נערה
ותומה ותמימותה  
מליחות חלומות
נצברת בדמעות
הנושרות

כאן אין עוד צומחים צמחים
העורגים ומשתרגים
לשיחים
במעקה גרם הנימים
משיחים הזמנים זיכרונות
הפירות הסגולים
הכלולים מכאן
לא ניראים

גם לא הידיים
הנאמנות
והפעוטות
המהדקות
ברגביי האדמה