טוב, השיר הזה נכתב על מישהו שאני מאמינה שאהבתי כמו החיים
ואפילו קצת יותר אבל הוא מבוגר ממני בעשור ושנינו הבנו את זה -
למרות שהדבר הראשון שהוא עשה כשהוא נפרד מהחברה שלו מזה 3 שנים
היה לחפש אותי (נכון שזה מבאס?!). אחרי שנה של באסה טוטאלית
החלטתי לוותר עליו כי בחיים זה לא ילך (וגם זה קצת לא
חוקי...). בקשר לחיוך - הבחור היה הבחור הכי אדיש ומבאס בעולם
(ולכן, כמובן, נתפסתי עליו) וכאשר הוא ראה אותי הוא תמיד דפק
חיוך מסנוור וזה הדבר שאני הכי זוכרת ממנו (התמונה שעולה לי
בראש כשאני חושבת עליו).
מצטערת על ההסבר הארוך אבל הייתי חייבת "להוציא את זה
מהמערכת". וגם צר לי אם לא עשיתי פיסוק או חילקתי לבתים - פעם
ראשונה שאני כותבת שיר אז ככה שאין לי שמץ איך, החלטתי לא
להסתכן.
