כמה פעמים שאמרתי לה, היא לא הקשיבה. יערית, החיים זה הכל
עניין של תלות. את תלויה בכל מיני דברים ובלי לבצע איתם
סימביוזה כדרך הטבע את תפלי. אבל היא לא הקשיבה. היא האמינה
שכל עניין החיים מבוסס על רגשות טהורים ובלתי אנוכיים לחלוטין.
למה? כי ככה זה יערית.
כשבגיל 17 את בתולה, שלא התנשקה, לא יצאה עם גבר מעולם, לא
התנסתה בחוויה חד מינית, לא עישנה סיגריות, לא עישנה סמים ולא
השתכרה, זה אומר משהו על האופי שלך.
זה יכול א' לומר שיש לך אופי חזק מאוד, מצד שני זה יכול ב'
לומר שיש לך אופי פחדני מאוד.
אפילו פרויד טען שכל עניין בחיים הוא ההבדל בין פחד לחוזק. ולה
לא היה את החוזק הנדרש כדי לשרוד.
החיים שלה התנהלו בצורה די שגרתית. שש וחצי השכמה, מקלחת,
התלבשות והליכה איטית ומחושבת לבית הספר.
בבית הספר היא לא היתה מיוחדת במיוחד, תמיד הסתובבה עם אותם
אנשים, תמיד עשתה את אותו דבר בשיעור או ישבה ליד אותו אדם,
ותמיד חזרה הביתה לבד. תמיד לבד.
אפשר לחשוב, שלא היו לה חברים אמיתיים. זה לא נכון. היו לה
הרבה חברים אמיתיים. אבל יערית כדרכן של כל היעריתיות, חיפשה
משהו שונה, משהו שלא היה מצוי בחבריה לכיתה, בחבריה לחוגים או
בחברים בכלל.
ככל הבנות, הנקבות או שאר יצורים עם כוס (ומותר לי להיות נאצית
פה) היא חלמה על האהבה המושלמת. היא חלמה על מבט אחד ויחיד
שיאמר לה שזה, זהו האדם שאיתו תבלה את שארית חייה. זהו האדם
שיישא אותה לאישה, שיעשה איתה אהבה עדינה, שיהיה אבי ילדיה.
יערית לא הבינה, שאדם כזה לא קיים, לפחות לא במציאות העגומה
שבה אנחנו חיים, ובטח שלא במדינת ישראל.
בינתיים היא התבשלה בעצמה, וחייה חיים די בודדים. חבריה בילו
איתה את שעות הפנאי, וספריה את שאר השעות. מעולם לא נראה כאילו
איכפת לה, כאילו הפריע לה, או כאילו הרגישה בודדה עד אין
נשוא.
וערב אחד, היא פגשה אותו.
היא לא רק פגשה אותו, באותו הערב הוא שכב איתה, כדרכם של
גברים, אבל נשאר איתה, שלא כדרכם של גברים.
הוא לא נשאר איתה כי היא היתה זיון טוב (כי היא לא היתה), הוא
לא נשאר איתה מתוך צורך או תלותיות כי מטבעו לא היה אדם תלותי,
הוא גם לא נשאר איתה כי היא השלימה אותו. הוא נשאר איתה כי הוא
אהב אותה באמת ובתמים, ומעשה האהבה שלהם כן היה עדין ומתוק
(לדבריה) בניגוד למה שאני טענתי, שכל מגע הוא חייתי בצורה
כלשהי.
והוא, כן נשאר איתה. ואחרי שלוש שנים, כן התחתן איתה, ויחד הם
פתחו מסעדה מצליחה, ויש להם שלוש בנות יפהפיות ובן אחד בדרך,
והם מאושרים, ויש להם כסף, והם עוד מעט עוברים לניו יורק כדי
לפתח את רשת המסעדות שלהם.
ומכאן - מה אני, עם כל התיאוריות שלי, עם כל פילוסופיית החיים
המוצלחת שלי, עדיין לא מסוגלת להחזיק בעבודה קבועה, בגבר קבוע
או בחיים ראויים לשמם. שכולם ילכו לחפש בניו יורק שפתיים
פשוקות של מוצצות, זונות.