לפחד. להרגיש כל כך לבד. לחשוב עליו, שם, גם רחוק, גם לבד. או
אולי כבר לא לבד.

כל כך הרבה אנשים, אף אחד שאפשר לדבר איתו באמת. ללכת לישון.
לקום. לצחוק. לסבול. לפחד. להתקשות. שוב לישון. שוב לקום. בשום
דבר אין טעם באמת. לפחד ולרצות למות, רק  כדי לא להרגיש את זה.
בהלה. רתיעה. אימה.

לאבד הכל ולהחזיר את זה מאוחר יותר, כשזה כבר לא שווה כלום.
לקוות ולצפות, בשביל שזה בחיים לא יקרה באמת.
לפספס ולפספס, עד שסוף סוף תצליח, ואז תתחרט שיזמת את זה
מלכתחילה.

לעשות דברים שיש בהם תועלת, ואז, בסוף, להתחרט שלא עשית את כל
אותן שטויות שגורמות לך שמחה.
להקשיב לשירים שמרגשים אותך, רק כדי להמאיס אותם, ולאבד כל
יכולת לשמוע אותם שוב, אי פעם.

לבכות, עוד ועוד ועוד. להוציא הכל. להיות מסוגל לצחוק שוב.
לשכוח שאי פעם הייתי עצובה. רק משיחת טלפון, מהודעה, מחיוך,
מיחס.

לדעת שהכל יהיה בסדר, אבל לא להרגיש את זה באמת.
להיפגע. לפגוע. לקוות שהיית פוגעת פחות, גם אם זה יעלה בכך
שתיפגעי יותר.

לנסות לנחם, לעזור. להרגיש זלזול, פליאה, חוסר הכרה, חוסר
ידיעה. אי הבנה.
איבוד השפיות. התרכזות בשטויות, בזבזנות, של כסף וזמן, וכוח.
כל כך הרבה כאבי ראש.

ליצור תדמית מסוימת, ולדבוק בה. או שלא?
לרצות להיות מיוחד, או כמו כולם?
לשפוט דברים על פי העטיפה, ללא כל יחס אל הפנים.
לקווות לאובייקטיביות, להיות יפי נפש, ללא סטיגמות, ללא אמונות
קדומות, לדגול באמרה שכולנו שווים.
לעשות בדיוק ההפך. ליהנות, לשנוא?

לאהוב. להרגיש את זה בכל הגוף, לא לדעת מה לעשות עם זה.
ללכת, לרוץ. לצחוק.
לחיות. בשלווה? או באקשן?
לשמוע את השיר שאתה הכי אוהב ברדיו, ולחייך, אחרי שבועות של
דכדוך.

לקחת כדורים ותרופות, בשביל שלא יכאב לנו הלב.
ושוב, בשרשרת, בסיבוב, לחזור על אותו דבר. לפגוע, ולהיפגע. שוב
ושוב ושוב.

לקוות למשהו אחר, חדש, מרגש, מרענן, מעניין.
להסתבך עד מעל הראש במקום. להתפלל לשגרה, וכשהיא תחזור, למאוס
בה מהר. מהר מדי.

לנקות ולהשאיר את החלון פתוח, רק בשביל לחזור לחדר מבולגן
ומזוהם, בגלל שהייתה סופה וירד גשם.
חדר שאפשר לנשום בו.
לאהוב, להרגיש.

לחיות.