השמיים קדרו ביום חורפי,
העננים הלבנים נראו שחורים,
הכל נראה כרגיל,
אך טיפות המים אחרות

טיפות של דם ירדו,
שלולית אחת,
מים שאת הדם שטפו,
מן הגופה השרועה על האדמה,
דם השוטף דמם של אחרים,
הירח המלא בצבעו הלבן,
הטמא והטהור כאחד,
מאירים על פניו של עוד קורבן

בחורף הקר ביותר,
מחובקים ליד האח,
האש שורפת את העצים,
העשן השחור והסמיך

מרעיל את ליבם לאט,
ולחיים שסוף סוף התייבשו,
יחזרו להיות רטובים כבעבר,
דמעות של אי הבנה

נרדמו בחום של עצמם,
האש כבר ממזמן כבתה באח,
בליבם ממשיכה לבעור,
מבלי יכולת לחמם את גופם,
לפחות לא כשהוא לבד,
החלומות שנכלאים בדרכו,
טיפות הדם בעיניו,
לאן יובילו?
הכרית דביקה,
ולא מזיעה