השטן גוסס
ואימי נטולת כוחות
הוא שיערו לבן
והיא כנפיה שבורות.

היא לימדה אותנו לעוף
אותי ואת אחיי
תחת שמלתה גוננה עלינו
מפני הגנב הרמאי.

כעת היא יושבת בלי נוע
בוהה בעולם מזויף
רגליה כבדות ושמנות
את נפשה הטובה הוא שרף.

ורק אחותי הקטנה
נותרה ללא יד מכוונת
כנפיה עדינות ופגיעות
בסביבה ארורה ועוינת.

שכובות לבד הן בקן
גם אמא שלה שם ישנה
תשומת לב מלאה היא צורכת
אף-על-פי שהיא רק ישנה.

נזהרת שלא ליפול
הקטנה למטה מתבוננת
אימי עודנה בוהה
והזיקנה בבשרה מנקרת.

את מטבעות הכסף שירשנו
אנו נושאים לכל מקום
במציאות סהרורית ומנוכרת
כל אדם מברכים ב'שלום'.

וביום חג כשאנו מתאספים
בקן המוכר והחם
מחוליה היא חיש מתעוררת
כמו לא ניזוקה מעולם.

כך עובר לאיטו הזמן
כנפיים שבורות ושיער לבן
מחפשים לה מקלט
ואין לאן.