כבלת אותי באזיקים,
השלכת את המפתח רחוק,
מסתכלת כיצד איני מגיע,
בשבילך זהו משחק של צחוק

הדמעות שעל פניי,
אינן מכאב או עצב,
אלא מאי ההרגשה,
מוחזק באזיקי מתכת

נגעת בפניי בידייך הרכות,
נשפת על עורפי והצמרמורות,
הצמרמורת שעברו בכל גופי,
העלו חיוך קטן של כוונת זדון

קרעת את חולצתי בידייך החשופות,
כישפת אותי בקסמי השטן,
לחשת מילות של פינטוז והרפתקה,
חנקת במו ידייך, ובפעם הראשונה,
נתת לי לנשום את האוויר,
שרטת את עורי עד דימום,
חרכת את ליבי מחום

ככל שניסיתי להתקדם,
כך אחיזת האזיקים התחזקה,
עוצרת את דפיקות ליבי,
חוסמת את הדם מלעבור

החום שעובר כשאת מלטפת,
הדם רותח כשאת מנשקת,
וליבי ממשיך להחסיר פעימות,
בכל פעם שאת צובטת

קרעת את מכנסיי בידייך הערומות,
שבית אותי בשירת המלאכים,
שתקת ובכל זאת אמרת הכל,
כבלת בשביל לשחרר,
שרטת את עורי עד דימום,
חרכת את ליבי מחום,
מחום גופך כשאת מחבקת,
הפקת חיים מכלום
מלב מת בתוך עולם מת,
ללב חיי בתוך עולם חיי