אין לי יומולדת ב-18 בספטמבר.
ב-13באוגוסט, לעומת זאת, היה לאיתן יומולדת. איתן הוא עולם
ומלואו. לא רק בזכות מה שלמד באוניברסיטה, הוא הרי לא פסח על
אף פקולטה או חוג או תכנית משולבת או השלמות. לפי המגמות שלו
כתבו מערכי שיעור, לפי העצות שלו הזמינו מרצים מחיפה לירושלים
וסידרו להם פנסיה תקציבית או צוברת, אני כבר לא זוכרת. וכל מה
שהתחיל, סיים בהצטיינות. האיש הזה יודע, אך לא מודה, שיש מעט
מאוד דברים בהם איננו מעורה. אין לי מושג לאן הולך הכל, היכן
במוחו יש מקום לדחוס אוקיינוס של פרטים עיקריים וטפלים שכאלה,
כיצד ניתן להכיל שפעה שכזאת. אתה תוהה איך זה שבנאדם יתעניין
גם בהיסטוריה ובאמנות הפסאודו-פוסט-מודרניסטית של שבט
הצ'וקומוקו הדרומאמריקאי - וגם בפסיכיאטריה של הצמחים ממשפחת
המוצלבים. אתה משתומם איך זה שמישהו יהיה מסוגל להבין, לזכור
ולהסביר, במקום הנכון, גם מה מאיץ את החלקיקים בחומר וגם מה
נותנים לתאו בורמזי לאכול כשהוא עייף. למה החסידה עומדת על
רגל, מי שלט בסכסוניה עילית בשנת, מה אמרה פועה ליולדות -  לא
תתקיל אותו. הוא לא מאנשי הטריוויה האלה שיורים פרטים רק כשהם
מתשבצים או מחדדים, הוא באמת נהנה וחווה וממצה את הידע העצום
שלו עד תום. ובצנעה. הוא מנצל כל פיסת ידיעה, ומשתף את זולתו
בנעימות ובהנאה, בלי משוא פנים ומגובה 172 בלבד. לפעמים הוא
יושב, אז זה אפילו מפחות. למשל, כשלא בא לבת הקטנה שלו לאכול
גויאבה, הוא יושב בסבלנות ובמאור-פנים, ומסביר לה מניין עלתה
הגויאבה לארץ, מה מכילים הגרעינים המיותרים שלה, למה הניחוח
מעיר את השכנים וכמה עצובה תהיה הבטן של הבת אם הגויאבה לא
תכנס אליה עכשיו ומיד. הוא אדם מיוחד, עם שפה מתנייעת, מוח
גמיש ושמיש, הומור מדויק והבנה נדירה.
הוא האיש שלי. מוחית.

ב-6 בפברואר לרוני יש יומולדת. הוא גבוה, מטרשמונימוחמש, או
שש. חסון, מרשים, רזה אך לא מדי, בנוי נפלא, גוף שכיף להתחבק
איתו, להתכנס בו, להתעטף בו, ללטף, להתלטף, זרועות נפרשות,
רגליים לצעדות, שפתיים שתענוג להפנים, רכות, משתלבות, לשון
מחוללת נפלאות, אצבעות ארוכות, איברים מעוצבים, עור נעים, ציוד
מכובד, ישבן מסותת, פנים אדיבים, שיער רך למגע, עיניים
חומות-ירוקות, השקעה אדירה בחומר ובמיטה, כלומר באישה ובהנאתה,
כושר התמדה, פתיחות מעשית, המצאות וחידושים, התמסרות לעינוגים,
נכונות למחוות מפליגות במחשכים, חמים עד לוהטים.
הוא האיש שלי. גופנית.

חמימות, משפחתיות, אכפתיות, זולתנות, השתדלות, נאמנות... זה
איציק. 12 בספטמבר, לא מזמן. לא שהמחלקות האחרות דפוקות, גם
הוא ידען, גם הוא בטח אאא, אבל ההצטיינות התלויה על קירו
במסגרת היא הנחת-רוח שהוא יודע לגרום לכל אחד, ולבת-זוג
במיוחד. זוכר, מתעניין, מפיק לקחים, מיישם מסקנות, נותן
ת'נשמה, נותן את כל הנשמות. מפתיע עם מתנות מרגשות, מקבל עליו
אוטומטית מטלות, אזרח הבית לא פחות, שהפנים מה צריך ומתי
לעשות, ולא רק את המתבקשות. מציע עזרות, פותר בעיות, מושיט יד,
חבר אמיתי, מקשיב ומשתף, גלוי וכן, מהימן וישר, ברור כשמש,
שומר סוד, נותן כבוד, מייעץ אך לא לוחץ, אוהב זה אוהב, כולו
לב. איש של שחוק ודמע, של אושר וכאב, של רעות ואחווה, של בית
וחיק, של היומיום והקטנות, של הנקודות שיוצרות את הקו הארוך.
הוא האיש שלי. רגשית.

ויש לי עוד כמה אנשים, במחלקה המדינית, במדור החברתי, בשדה
ובניר, בכרם.
ב-18 בספטמבר אני מזכירה לעצמי את האנשים שלי, ומתכוננת לשבוע
הבא. יהיה לי יומולדת ב-25, זה בעוד כמה ימים, והאיש שלי,
הפעם, לא יהיה איתי.