כשתלך מעימי,
שלמת יגונים
אעטה לגופי.

עשרת ימים
בלי תשובה
על עפר אז אשכב
אבקש נחמה

כשתפסע
ברחובות ערים
מוקפים בחומה
תמצא קבצנים כבני מלך
ומלכים, אלוהים חיים

שם, בנופי בראשית
המדבר
כשפחת הרי האטלס
הגדולים
המתדפקת ברעב
על דלתות אדונים

ובשוק
עיר בתים אדומים
בריחות, בעשן
המולת אנשים
קבצנית יחפה
בשמלה דהויה
את ידה אז תושיט
מבטך, אל תסיט

זו אני

בת אנוש מיוסרת
חלומות כאן רוקמת
בחוטים של זהב

עת תשוב
ירעיד זה הקול
יטלטל יפתל
ואתן
ותיקח
בלי לשאול
את הכל,
את הכל.