(דברים שיכולת לנחש)

לא ידעתי שהמים
יכולים לשסף את העורקים
כמו סכיני גילוח חלודים

לא ידעתי שהאהבה
כואבת, רומסת, מרירה
ממש כמו
העדרה

זה התחיל כשחיטטת לי בהודעות הסלולריות
אחר כך הורת לי להוסיף חזיה מתחת לגופית הפינק פלויד
לפני שאני יוצאת מהבית
זה היה כמעט חמוד כשביקשת ממני להבטיח
שאני לא אעזוב אותך לעולם
אבל היום
כשלא התקשרתי
לומר שאין לי חשק להפגש, אלא פשוט נשארתי בבית
יצאת מכליך
צעקת עלי שאני לא אחראית, לא יודעת להיות חברה (מי חברה שלך
בכלל?), חסרת התחשבות, ושיא השיאים - שאני עושה פלברות,
מענישה אותך, אלוהים אדירים, רציתי לומר, אלוהים ישמרנו,
אמרתי, ועודי תוהה, מה לעשות, איך אפשר להבליג
על
זה?
אחר כך שאלת בשקט
באמת עם מי דיברתי כשהיית אצלי בממתינה
למרות שכבר אמרתי לך קודם שדיברתי עם חברה
( מה עוד שאלת. אם דיברתי עם יונתן. אם פגשתי מישהו חדש. חיפשת
לקנא? הנה, באת עד לפה לקרוא. בטוחני שזה יספק. )
וזה סיכומם של הדברים - הפחד מנחה אותנו
מרטיב את עורקינו הפצועים
המחשבות יגשימו את עצמן
האהבה שהיא אובססיה מרעילה את נשמתך
לאט, באדים בלתי נראים

(דברים שלא רצית לדעת)

הלוואי שהיית יפה כמוהו
איך עזבתי אותך במועדון ההוא, מתיישב לצד חברך, בקבוקי בירה
חצי מלאים מתנגשים מתנפצים שפתיים ולחות תל אביבית, מתבוסס
במלנכוליה, הלוואי שהיינו מתים ביחד את החיים האלה,
את הריקנות, את החלל הרעב שלא יתמלא לעולם, את האשליות, את
התאווה, הלוואי
שהיית יפה כמוהו
הייתי עוזבת הכל
ויושבת לצידך.


18.7.07 2AM