אי אפשר לאחור להחזיר את השעון,
מתקתק והלב בתוכי דופק.
הדם רותח השינאה בוערת,
תחושת האבדון לעולם נשארת.
לאבד אותך בשבריר שנייה,
ברגע עוזבת את הגוף הנשמה.
הלב נשבח צרחות ובכי מר,
איך לתאר את החיים בלעדיך מחר?
לא לדבר איתך יותר כשטוב או רע לי,
לא לחבק לא לנשק כשבא לי.
לא לספר על אהבות אכזבות או סתם לדבר,
עכשיו בינינו רק השתיקה "היה שלום חבר".
אני רואה את הפרחים מונחים,
ואותך בתכריכים בארון המתים.
רוצה לחבק, להיפרד בפעם האחרונה,
לא יכולה להרפות את גופי מגופתך.
זוכרת את כל הדברים שיחד עברנו,
איך זה בזה תמיד תמכנו ועזרנו.
איך היית בשבילי חבר, אח וידיד,
ואיך הבטחת לשמור ולהגן עליי תמיד.
איך חלמת להיות סטאר כשתהיה גדול,
ואיך כל החלומות שלך מכוסים בעפר וחול.
אתה בגן עדן עכשיו מוקף מלאכים,
בשבילי תמיד מלאך גם כשהיית בחיים. |