ליאור מילר לא יודע לאן הוא הולך עכשיו, הוא רק יודע שזה למקום
שהוא עוד לא היה בו. אני איתו. לא מתעייף, ממשיך לעקוב אחרי כל
הכוכבים הנולדים שנולדו, 30 כוכבי טלוויזיה, 15 דוגמניות, עשרה
שגרירים, אחד קרן ועדלי, שירה חן יוצאת עם אלעד, הילה טוביאן
ורן יצחקי, עופר שכטר ושירי מימון, אוסף עוד בחורה במגה-בר
חדש, משאיר שלוש הודעות בתוכנת המסרים המיידיים שלי, מוריד mp3
של הכימיקל ברדרס, עובר על המיילים, דופק אימון על המכשיר,
יוצא לדייט, המבורגר במבצע, שיעור צרפתית, קרם פנים לגברים,
שותה הפוך בלי קצף, קורא כתבה על התחת של ג'יי לו, קונה חולצה
שלישית חינם, הופעה של שוטי הנבואה, מזיין את האקסית, כותב את
הטור, מעשן שלוש סיגריות והולך לישון שעתיים בתחושה מסריחה שלא
הספקתי שום דבר. על הדרך קיטלגו אותי. אני דור ה-Y.
פתאום שמתי לב שאני לא ממצה מערכות יחסים. אם אני מעיף בחורה
אחרי שלושה דייטים זו כבר מערכת יחסים רצינית, ואפילו אין לי
מושג כמה אחים יש לה, מה הסרט האהוב עליה, או איך היא תתנהג
ליד חברים שלי. הדייטים שלי הם כמו זפזופ בטלוויזיה רב ערוצית.
לא נשאר על אף ערוץ יותר מדקה, מחפש את הדבר היותר מעניין הבא,
עובר 100 ערוצים ולא נהנה מאף תכנית. אני מתעלם מתכניות שלא
צדו את עיני ב-30 השניות הראשונות, אפילו אם הן מתחילות לאט
וממשיכות מעולה. גם הסקס שלי הוא סקס של סטוצים, שהוא אמנם
יותר מרגש, אבל גם משמעותית פחות טוב מבחינה טכנית. וכשכל מה
שיש לך זה סקס של סטוצים אז גם זה כבר לא מרגש.
אנשים התחילו לדחוס מערכות יחסים של 30 שנה לתוך חודש. בדייט
ראשון שוכבים, בדייט שני רבים, בדייט שלישי משלימים, בדייט
רביעי נכנסים להריון, בולעים פוסטינור ומתגרשים בחמישי. ואני
לא מצליח לזכור מתי פעם אחרונה קיבלתי מכתב. לא מייל. כזה
שכרתו עץ בשביל לייצר אותו, ומישהי חשבה שניה לפני שהיא שלחה
אותו, השפריצה את הבושם שלה בצדדים, והשתמשה ברוק בשביל לסגור
מעטפה ולא בכפתור send. למי יש זמן לחכות למכתב? אני חושב על
אמא שלי שרק לפני 30 שנה היתה בהריון בגיל 21. מבחינתי לצאת עם
בחורה בת 21 זה גבולי. קטע לא רציני, כי צריך לחכות שהיא
תתבגר.  
כבר יצאתי עם מישהי שנראית כמו דוגמנית, עם מישהי ממש חכמה,
אחת מצחיקה בטירוף, בחורה חברותית, ובחורה שמוצצת כמו התגלות
אלוהית. רק בזיכרון של הסלולרי שלי יש שבע בחורות שונות
שמנצחות את הבחורה שאני יוצא איתה עכשיו בקטגוריות מסוימות.
וזה בלי לספור את אלה שעוברות לידי ברחוב ומפזרות בנדנוד הישבן
שלהן פוטנציאל להצטיינות בקטגוריה חדשה. אני מתגעגע לזמן
שהייתי יכול להסתכל על אלפיים בחורות ברחוב ולדעת בבירור שזאת
שמחכה לי בבית שמה אותן בכיס הקטן, והרבה יותר טובה לי מהן.
אז אני התעייפתי. עזבו אותי, באמא שלכם. תנו למצות איזה קשר,
ולדעת שגם בארבעה שבועות מסכנים שאני אצא רק עם מישהי אחת, אני
לא באמת מפסיד שום דבר אחר. אני מקליד את המילים, מחייך לעצמי,
ויודע שמחר בבוקר אני אקום אחרי שעתיים שינה, עם אנרגיות של
אנרג'ייזר שמופנות למימוש הדחפים הבלתי מסופקים שלי. הרדיפה
הזאת היא חרא של דבר, אבל כמו העקרב שחוצה את הנהר על גב
הצפרדע, גם אני לא יכול לשלוט בזה. התמכרתי. אני דור ה-Y.