|
היא ניצבת
בין שלולית לים
בין ערביים למצוק
שובה את הרוח המתבדר בגופה
הנשבר ברסיסים הניתזים
בשאון הגלים.
תפילה אל
עצמה
היא נושאת
לוחשת צעקתה בכוונה גדולה
על גל מתנפץ
בחזה.
--------------
מוקדש בחיבה רבה למירה |
|
|
עזוב אותך מטחול
ולבלב, כשאתה
באמת צמא,
ספרייט.
פרופ' יהודה היס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.