אני מעריץ אותך עכשיו בכל כוחי
ואני אוהב אותך לא מפני שאת שלו,
אלא בגלל מה שאת לי ולא לו
ובגלל שאינך נשרכת לדרכו.
לפעמים שצערי גובר עליי
בהיותך כלואה בכלוב הזהב,
אני רוצה לומר לך
שקשה לך בגללו
וקשה גם לי... בגללו,
וככל שחולף הזמן
משכלל את הציפייה אלייך
כמו היהלום שמלטשים
עד שדופנותיו מדקקים.
החומרים שלי הם צער וזמן
או געגוע מחורפן.
אבל בינינו, חיי בכפך
ולוואי שלא אתבדה.
חיי צפים במורד החלום
ממתינים לגופך הלום.
עוד ימים אחדים בלי...
אחדל ואשבר כליל!
אפילו שיריי יישארו מיותמים
ולא תוותרנה עוד מילים.
הגיעו ימי אביב עם שמש מלטפת
כימים ראויים להביא עטרת
ורק את צריכה להיות מזומנה...
אז, אהובה, בידיך הברירה -
אהבה עזה או שבירה מסוכנה.
ואל תאמרי, אהובה,
"מכתיבתך אני המומה"
אלא תפסי יוזמה
והביאי הבשורה!
24/01/02 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.