"נו תמהר!" רטנתי תוך כדי טפיחות עדינות על שכמו. זוג עיניים
בוהקות שבו והביטו בי, שפתיו החיוורות טיפסו במעלה הלחיים
והתעקלו לחיוך.
"קליק" נשמע.
הוא סיים, ליבי החל להכות בחוזקה. גולן התרומם וזז אחורה, מפנה
לי את מקומו. שלפתי בחוסר מיומנות שמיכת צמר מתוך חולצתי.
גנבתי אותה הבוקר מהמכבסה. זרקתי אותה על גדר התיל והוספתי כמה
תיקונים. סימנתי לו שיעבור ראשון. גולן בתנועת יד מסלקת דחף
אותי ממקומי ובשני צעדים מהירים, חילץ את עצמו מבעד לגדר,
הסתובב עם הפנים אלי, מחא כף, וניסה לכבוש את האושר שגופו
הגדול לא ידע להכיל. עכשיו אני. אמרתי לעצמי ובמבט זועם יצאתי
לכבוש את הגדר. שלחתי רגל אחת לגשש קרקע יציבה בצד השני. שתי
ידי הושטו באותן הזויות שגולן השתמש.
חייב לעבוד מילמלתי לעצמי, והופ משיכה חזקה לצד השני.
החיוך כבר היה מרוח על כל הפרצוף. אבל כח באותה התנגדות החזיק
אותי במקומי. לא לקח לי זמן רב להבין שמשהו אינו כשורה. מבט
אחד אחורנית אישר את החששותהחולצה שלי מצד אחד בחוד גדר התיל,
וכל הדרך אלי בגאיות ותלים. החזרתי את מבטי אל גולן כמעט מתחנן
ורק יכולתי לשמוע את צעדיו המתרחקים בשמיכת הלילה.
ניסיתי לחזור חזרה פנימה ולצאת שוב. אבל ללא הועיל, נתקעתי בין
אשמה למציאות, בין סיבכי גדר תיל שלא באמת מפרידה בין כלום.
נוזל מלוח בא והציף. כלבים נשמעו מרחוק. עוד משיכה אחת ואני
בחוץ. בשתי ידי אחזתי בשריגי מתכת פתלתלים, את הרגל הצבתי
במקום שנראה מתאים. משכתי את עצמי ומשכתי, עד שראשי כאב מפאת
המאמץ. ידי החליקה מתוך כפפת המגן חוד חלוד פילח את בשרי.
צרחתי, בכיתי.
משיכה נוספת הצהרתי. לא ויתרתי, וחיפשתי את המקומות היציבים
בגדר, הנחתי את שתי ידי רחוקות זו מזו, בזויות משופרות ומשכתי
את עצמי . ידי החלו רועדות, שיניי התהדקו, הדופק עתה עבר לראשי
וראיתי את הקרקע מתקרבת לפגישה חזיתית עם הפרצוף.
התנגשות.
גל חום בקע לי את השפה. טעם מתכתי מוכר בפה. שקט, כמה נביחות
כלבים רחוקות אבל האוזנים כמעט התחרשו מרוב רעש. הרמתי את עצמי
ועמדתי עם הפנים לזריחה. הסתובבתי לגדר, קפצתי אגרופי,
הסתובבתי חזרה ורצתי אל השמש.