העולם כמו חופר לך בורות עמוקים
היכן שחובק הוא נפשך כזכוכית
אדם החוזר ממלחמת התשה בשיריו
אין בו עוד נפש תמה לחפור לך בורות בעיניו
או לצפות בליקויי החמה באישונייך
לאסוף אליו את בדיל מערומייך
שאי עיני איילה אל המעמקים שידעת בגפך;
ניצחונותיו, כישלונותיו,
יתעטפו בו ביום בשמיכת גופך
הידעת כי עלה הוא באש כבניו?
אל ידייך צועק בתומת הלילות
אל חום חיקך המלטף, השורף נגיעותיו
השקיהו בנשיקות פיך
טובים דדייך מיין
מרעל המחלחל לאדמה יבשה
תפילת שפתייך מגשם בעת בצורת
ומאשר ידעה נפשך
להכיל
אינך כלי חרס ריק
היוצר חיים בתוכך
יוצר חיים ממך
מפסל ברחמך
אל תצאי למלחמה כנגדו
ברוך פלחי את קרביו
תדעי שהנך |
