מתגעגעת אליך. מתגעגעת לנשיקות שלך, למגע שלך, לגוף החם שלך.
אפילו לזקן שלך, ולאפרו שלך... תמיד הייתי צוחקת עליו שהוא
דליל...
אני מתגעגעת לאהבה, ולתמימות שהייתה בינינו...
אבל עכשיו הכל כבר מכוער ולא תמים, אמרת לי שאני השטן
בהתגלמותו כי אחרי שבגדתי בך, כשהתעמתנו, ראית בי צדדים לא
יפים.
לא רצית אותי בחזרה, כי מי ירצה מוצר פגום? אז הלכת לחפש מוצר
חדש, בלי פגמים, שתשמור עליו ותאהב אותו בשלמותו - כי אני לא
מושלמת. ושלמות זהו אינו שמי.
זה מצחיק, כי תמיד אמרת שאני כן מושלמת, כשמאוהבים במישהו
רואים אותו הכי יפה, הכי חכם, הכי מצחיק והכי מוצלח והכי
הכי... אפילו אם הוא ההפך הגמור, אפילו אם הוא טיפש, מכוער,
משעמם ודביל. אתה כבר לא רואה בי מושלמת, אז אתה כבר לא אוהב
אותי, אני מניחה... בעצם, אני יודעת.
תמיד אמרת לי אחרי שנפרדנו 'יהיה טוב'... אז למה לי כל כך רע?
למה בעצם לא טוב?
כולם אמרו בהתחלה 'עזבי אותו, סתם מפגר...' אבל זה לא נכון!!!
אנשים טיפשים, אני המפגרת, אני הטיפשה, אני הזבל, אני הבוגדת,
המניאקית!
הוא המושלם שלי, שפשוט אהב אותי, סמך עליי ונתן בי אמון.
ומה אני עשיתי? זלזלתי בזה.
ולמה? כי אני ילדה טיפשה.
איך זה שאנחנו בסופו של דבר תמיד פוגעים באנשים שאנחנו הכי
אוהבים?