עייפות סופרים ימים
הכל מרוחק
אין צליל
הכל מוכר.
עייפות העיניים לא דומעות
האויר עומד, מזכיר היסטוריה
האור עומד מול הצל בבוהק
הרוח לא מניעה דבר, לא עלה.
מסורק מסודר חרוש מקופל
הכל במקום, ברור צלול ונכון
הפירות הזהובים באותה שעה
הפרחים האדומים באותה עונה.
הרגל ממאנת לצעוד צעד נוסף
היד אינה מושטת לדבר שממול
הגוף עומד משתהה וממתין ללא כלום
הריק שמסובב אותך מתיש כמו אלף דחפורים.
והיא עולצת בין עייפות החומר והגוף
משובבת לב אולי אפילו מחייכת
נשמה לה משוטטת לה בינות כל פינת בשר
אומרת שירה ומחברת לך שיר חיים חדש. |
