(אתה לומד עם הזמן, להיות רגיש לרעידות השונות במטוס. כולנו
שונאים הפתעות, ועושים הכל על מנת שהטיסה תתנהל בצורה הרגילה
ביותר. יחד עם זאת אנחנו מכורים לאדרנלין שזורם בדמנו כשהטיסה
אינה מתנהלת בצורה הרגילה. אחד הסמנים האפשריים של התפתחות
תקלה הוא רעד השונה מזה שאתה, כבעל ניסיון, מצפה לו באותו רגע.
אין הכוונה לתגובה הלחוצה של נוסעים למשמע שינויים תקניים
הנובעים מכניסת מערכת כלשהי לפעולה בזמן הנכון. אתה מסתגל לרעד
האופייני למטוס בשלבי הטיסה השונים. המנועים, למשל, מכוונים
לפעול בכוח שווה, ותפקוד לקוי של אחד המנועים יגרום לשינוי
ברעידות של כל המטוס.

חציית האוקינוס האטלנטי היא טיסה ככל הטיסות, עם הבדל אחד -
שהערנות מוגברת עקב ריחוקם של שדות המשנה משני עברי האוקיינוס.
באמצע הדרך התחילו הרעידות. מהנדס הטיס, עזריאל, הוא שדיווח
עליהן ראשון, מבלי שאנו, שני הטייסים, נרגיש בדבר. כשהבטנו
בעזריאל הבנו למה.

הרעידות היחידות החריגות במטוס היו הרעידות שרעד הוא עצמו בכל
גופו. נראה היה שתפס חום גבוה.

מכיוון שעברנו כבר את "נקודת הזמן השווה", והיינו קרובים יותר
לצפון אמריקה מאשר לאירופה, המשכנו בדרכנו. בטיסות מטען מסוג
זה אין דרישה של חוק הטיס לאיוש צוות דיילים. נוסעים, אם ישנם,
מטופלים על ידי הטייסים הן בהיבט הבטיחותי והן בהיבט השירותי.
עזריאל חש עייף וחלש ואנו הגשנו לו תה חם עם לימון תוך שאנו
מתקשרים לארץ להתייעץ עם רופא החברה.

(תקלה בזמן טיסה דומה במקצת לביטוי מתמטי הנתון בסוגריים בתוך
ביטוי מתמטי אחר. הכלל הוא שיש לטפל קודם כל בביטוי שבתוך
הסוגריים ורק לאחר מכן להמשיך בטיפול בביטוי החיצוני. יכולים
להיות סוגריים בתוך סוגריים, ללא הגבלה במספרם. כל ביטוי
חיצוני משתמש בתוצאות פתרון הביטוי שבתוך הסוגריים. בהשאלה, יש
לטפל קודם כל בתקלה ורק לאחר מכן להמשיך בשגרת הטיסה, המושפעת
מפתרון התקלה. במקרה שלנו, אחרי פתרון "התקלה הפנימית" -
הטיפול בעזריאל - נערכנו לטיפול ב"תקלה החיצונית" - המשך הטיסה
ללא מהנדס טיס כשיר. אחת הסכנות היא שההתעסקות בתקלה תגרום
לצוות לחזור לשגרה בצורה חלקית בלבד, דבר המביא להזנחת המשך
הטיפול בכל הפרטים הרגילים של הטיסה. יש נטייה טבעית במצבים
כאלו להתרכז בתקלה ולשכוח להטיס את המטוס או לקפל את הגלגלים
או לדווח ברדיו. לא כך אנו: חילקנו מחדש את תחומי האחריות
והמשכנו בפעילויות הרגילות תוך השגחה גם על המכשירים שעליהם
אחראי מהנדס הטיס, ששכב ונמנם כל זמן השיוט.)

עם תחילת ההנמכה חזר עזריאל במפתיע, ותפס את מושבו הרגיל, אך
ביצע את תפקידו כשהוא מפגר אחרי האירועים ואנו מגבים אותו לכל
אורך הדרך.

נחתנו בשלום. הספקנו למלא בזריזות דוח אירוע לפני הגעת
האמבולנס והתלווינו אל עזריאל למרפאה.

הביורוקרטיה במרפאה כמו בכל מקום. המתנה, מילוי טפסים, תשאול
על ידי אחות ולאחר מכן על ידי רופא, ולבסוף, אחרי כשעתיים,
אנחנו מזדנבים אחרי אחות סיעודית הדוחפת את עזריאל, בכיסא
גלגלים, לפתח המרפאה, ומשחררת אותו עם ההוראות הבאות: מנוחה,
הרבה נוזלים, ומרשם להורדת החום.)

עבודות סלילה תמידיות מתבצעות במחלפים היוצאים משדה התעופה
"קנדי". נהגנו מתמרן את המיניבוס בהתאם. המחסום המסית בקשת
רחבה את התנועה לעבר הנתיב שבשימוש מזכיר לי סוגריים גדולים
וגורם לי לאי-נוחות, כאילו משהו התפספס. אני עובר בראשי על כל
הטיסה וכל המנהלה שבעקבותיה. סיום הטיסה בהחלט לא היה רגיל, אך
הרי ביצענו את כל תהליך כיבוי המנועים ומסירת המטוס לאנשי
התחזוקה, חתמנו על כל הטפסים, הרגילים והנוספים, וגם טיפלנו
בעזריאל. מה עוד?

לקראת העלייה על הכביש המהיר למנהטן עלה לדיון הנושא התמידי -
"איפה אוכלים הערב?". עניתי שאני מתוכנן כבר לאכול הערב
במקדונלד'ס ואז התחלתי לרעוד בכל הגוף. מיד הוריתי לנהג לסובב
את הרכב ולנסוע, כמו הרוח, בחזרה לטרמינל.

הנסיעה חזרה נמשכה לנצח. אנחת רווחה נמלטה מגרוני כשראיתי,
מרחוק, את סוזן, עובדת התחנה שלנו בניו יורק, אוחזת, משני
צדדיה, בידיהם של שני הילדים הקטנים שלי, שאותם שכחתי, ישנים,
במטוס.