|
בכבלים בוערים
כלואה בין צלעותיי
בוחשת בקרביי
אומרת לפרוץ מעורקיי
ולא יודעת מנוח
מעפילה לפסגות מייסרות
נאחזת בזיזים רוטטים
התלושים מבשרי
ולא ידעתי כי צירי תשוקה הם
הנובטים ובועטים בתוכי
ועת נולדה
אפופה באדוות הבריאה
ובניחוח המתוק
המתמר סביבה
אספתיה לחיקי הכמיה
וקראתי לה
אהבה |
|
|
החיים הם כמו
סלוגן.
אתה יודע שזה
טיפשי, שזה לא
מצחיק, גם לא
מעניין במיוחד.
אבל כבר התחלת,
אז למה להפסיק? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.