למה זה כל כך קשה?! אולי בגלל שלא זיינתי כבר שבועיים וחצי...
אז נתחיל מההתחלה.
הייתי רוצה ש"תגידי, זה חבר שלך?" תהיה שאלה לגיטימית. זה רק
בגלל שיש פה (האי פנגאן - תאילנד) המון בחורות מדהימות (או כמו
שאומרים בעברית - כוסיות) ורובן המוחלט מסתובבות עם בחורים.
הבחורים לא בהכרח חברים שלהן. או אולי כן, אני לא יודע. אם אני
בטעות אתחיל עם בחורה ובמקרה הבחור לידה יהיה חבר שלה - הוא
ירביץ לי. וזה לגיטימי. אם הייתי מסתובב עם כוסית וכל שנייה
היו מתחילים איתה, אז סביר להניח שהייתי בריון ולבחור השלישי
הייתי דופק מכות.
אבל פה לא הבעיה. בתאילנד, כמה שזה נשמע לא הגיוני, כל בחורה
שמסתובבת (עם בחור או בלי) היא ישראלית. ופה העניין מסתבך.
ישראליות זה לא דבר רע. הן אולי לא מתאימות לסטוץ חד פעמי, אבל
בשביל רומנטיקן חסר תקנה שרוצה לזיין את אותה בחורה לפחות
פעמיים, זה פרט שולי. לכן, לעין הבלתי מזוינת, אין שום בעיה
לקפוץ על האתגר. או לפחות כך חושבים...
מסתבר, שלהתחיל עם שיחה עם ישראליות בחו"ל זה אחד הדברים הכי
פשוטים שיש. וזה לאור העובדה שכולם נהנים לפגוש ישראלים בחו"ל.
נכון, לפני שהמטוס ממריא כולם מתלוננים שמפוצץ ישראלים וכולם
אומרים שהם ילכו למקום שבו אין ישראלים. ובאמת עושים את זה,
ביחד עם כל שאר הישראלים. אפשר להכחיש כמה שרוצים, השורה
התחתונה היא שכל הישראלים אוהבים לפגוש ישראלים בחו"ל. להכיר
אנשים מאזורים שונים בארץ (למרות שכולם מת"א), אנשים שלומדים
או עוסקים בדברים שונים ממך. בקיצור, אנשים חדשים. זה בדיוק
אותו דבר כמו לפגוש אירופאים, אבל לא צריך להסתבך עם האנגלית.
אז אחרי שעברנו את השלב הראשון ודיברנו עם בחורה מגיע ניגוד
אינטרסים. הגבר רוצה להגיע למיטה והבחורה רוצה לעשות לו דווקא.
בסופו של דבר שניהם מנצחים. הגבר דווקא מגיע למיטה, אבל לבד.
היופי בחוכמה של הנשים הוא שהן גורמות לגבר להיות מרוצה מזה.
אני אסביר. אחרי ערב מהנה עם בחורה, הבחור חושב לעצמו: "עוד
פעם פעמיים ואני מביא אותה לחדר". הבחורה לעומת זאת, חושבת
לעצמה: "מעניין מי היה החתיך בקצה השני של הבר...". כתוצאה
מכך, הבחור שפוגש את הבחורה למחרת מחייך אליה חיוך חם וחרמני
ומגלה, להפתעתו, שהיא עסוקה עם החתיך מהקצה השני של הבר.
אני יודע, זה נשמע מוזר. בוודאי עולה השאלה "מה קרה לאותם
הסיפורים הקלאסיים שבהם הגבר החרמן מנצל לרעה את הבחורה התמימה
שכל מה שרצתה זה קצת רומנטיקה?". התשובה פשוטה מאוד. זה הסיפור
של החתיך מהקצה השני של הבר. בנקודה הזאת, מסתיים פחות או יותר
הסיפור של הבחור הממוצע. הוא נשאר לבד עם עצמו רק כדי שהסיפור
יחזור שוב ושוב.
אז לשאלה שלשמה נכתבה כל ההקדמה - "למה זה כל כך קשה?". התשובה
כנראה תישאר בגדר תעלומה היות שאני לא מצליח לדבר עם אף בחורה
יותר מפעם אחת...