אם לפני שנתיים היו שואלים אותי אם אני רוצה ללמוד בכיתה עם
חמש בנות הייתי שואל איך הן נראות. איזה גבר לא היה רוצה להקיף
את עצמו כל יום בחמש בנות שאיתן הוא צריך לבלות ימים ארוכים
וחזרות אל תוך הלילה?
גישה חיובית לחיים זה דבר חשוב מאוד ולכן בסיטואציה כזאת ישר
עולה לגבר הממוצע סצנה מתוך האחוזה של יו הפנר שבה הוא מוקף
בשפנפנות עם חזה סיליקון שכל תפקידן הוא לענג אותו. בתור גברים
שחיים בעולם פטריארכלי (גם אם הוא קיים רק בדמיון שלנו) אנו
נוטים לשכוח שקו המחשבה של נשים לא זהה לשלנו ובעוד אנחנו
מדמיינים באיזה בחורה לבחור לתפקיד המפנקת ובאיזה בחורה לבחור
לתפקיד מכינת הקפה הן מכינות לנו לו"ז מדויק מתי לפנק אותן
ומתי להכין להן את הקפה. כן, כן, זה לא פשוט להיות גבר יחיד
שמוקף בנשים. מסתבר שחסר משהו מאוד בסיסי, לא מסובך ולא מוערך
כראוי עד שהוא חסר - האחווה הגברית.
אף פעם לא הערכתי אחווה גברית כמו שאני מעריך היום, כנראה בגלל
שבכל מקום שבו הייתי ושבו עלתה לדמיוני הפנטזיה מהאחוזה של יו
הפנר, היה גבר שיכולתי לשתף אותו ולשקוע איתו בחלום הגברי.
נכון, זה נשמע כמו משהו מצוץ מהסדרה הכי גאים שיש, אבל זאת
התמצית של האחווה הגברית - לשבת ולדבר על מה שהיית עושה לבחורה
שאין לך סיכוי לעשות איתה כלום ולרוב השיחה הזאת תתקיים במחצית
של משחק כדורסל.
אנחנו לא צריכים לדבר יותר מדי כדי ליצור אחווה גברית, ההפך
הוא הנכון, עדיף שנשתוק. מספיק לנו לצעוק לטלוויזיה שלעבאס
סואן יש סרטן וכבר נוצר בינינו קשר מיוחד. אחוות נשים היא
אירוע הרבה יותר מורכב ואחרי כמעט שנה בכיתה של נשים שאיתן אני
מבלה את רוב שעות היום, אני יכול להגיד בביטחון מלא שאין לי
מושג מה זה אחווה נשית. אני רק יודע שזה קשור לנעליים, לכאבי
מחזור ולעוד המון נושאים שאנחנו הגברים לא מספיק מפותחים כדי
להתעמק בהם. ואי אפשר להגיד שלא ניסיתי. במחזה שהיינו אמורים
להעלות בשנה שעברה היה לי תפקיד של אישה. היחיד שהתחבר לצד
הנשי שלו יותר מזה הוא דנה איטרנשונל.
כשהבנות שלי (שים לב בוצר! הבנות שלי!) פוצחות בשיחה, המוח שלי
מתחיל לנדוד בשלב מסוים. לגברים אין את היכולת לדבר על כל כך
הרבה נושאים, בצורה כל כך מעמיקה ובזמן כל כך קצר. המצב הזה
טבוע באבולוציה הגברית ומקורו בימי האדם הקדמון. בימים ההם,
הגבר שיצא לצוד ביער היה חייב לשמור על שקט מוחלט וביחד עם זה
על קשר חזק מאוד עם חבריו לציד כדי שיוכלו לחזור הביתה בחיים
ועם אוכל. באותו זמן, הנשים חיכו לבעליהן שישובו מהציד, עסקו
בעבודות המערה ודיברו ביניהן. הקשר השונה בין גברים לנשים שרד
עד ימינו אנו ואפשר לבחון אותו במספר דוגמאות: העיסוקים
האהובים על גברים הם לראות משחקים בטלוויזיה, ללכת למשחקים,
לשחק כדורסל/כדורגל עם החבר'ה ועוד שלל פעילויות שכלל השיח בהן
מסתכם ב"יא בן זונה! איך לא הבקעת גול!". העיסוקים האהובים על
נשים לעומת זאת הם להיפגש בבית קפה ולדבר, ללכת לקניות ולדבר,
לצאת לצעדה ולדבר ועוד מגוון רחב של פעילויות שבהן אפשר לדבר.
זאת, דרך אגב, גם הסיבה העיקרית שבגללה גברים תמיד מפסידים
בוויכוח עם נשים. יש לנו הרבה פחות ניסיון בלדבר. כששני גברים
רבים הם מקללים אחד את השני, אחר כך מקללים את האמהות אחד של
השני ובסוף הולכים לשתות בירה. כששתי נשים רבות הן מגיעות
לשורש הבעיה על ידי שיחה מעמיקה ונוקבת שבסופה הן ילכו לקניות
ולדבר. הסיבה השנייה שבגללה אנחנו תמיד מפסידים בוויכוח היא
שאנחנו לא לומדים מטעויות ותמיד מכניסים את עצמנו לאותה
סיטואציה אבודה מראש.
נשים וגברים הם שני עולמות שונים, שתי תרבויות שונות. כל תרבות
רואה את העולם מזווית שונה ולא משנה כמה תרבות אחת תתאמץ, היא
אף פעם לא באמת תצליח להבין את התרבות השנייה. זה נכון גם לגבי
גבר יחיד שמנסה להשתלב בחברת נשים וגם לגבי אותן הנשים שרוצות
שהגבר ישתלב בחברתן. ולא משנה כמה החלום הגברי יהיה להיות מוקף
בנשים, המציאות תמיד תהיה רחוקה מזה שנות אור.
אז אם מישהו היה שואל אותי היום אם אני רוצה ללמוד בכיתה עם
חמש בנות הייתי עונה לו לא. לא לפני שאני יודע איך הן נראות...