האשה שבי גוססת. מהרגע שנולדה. מחרחרת. מפרפרת. מפוזרת
נוגסת בשמחות. מטפטפת רעל לאוזניי המדממות.
בוחשת בליל אנדרלמוסיה של מציאות בלי תקוה. בלי חלום.
זוחלת על גחונה. בימים. בלילות. מפחידה אותי.
נטשה כשנולדה. והשאירה גבר מהמם. עם חליפה.
אין איזון בלי האשה שבתוכי. אין שלוה.
בחירה קשה. למות מבושה על הנטישה. או לחגוג את המבולקה.
חגיגה סתמית. פלסטיקה סוג ז'. מחלקה סגורה.
זולה. פשוטה. כרית בלילה ויכולתי לחנוק אותה. ממזמן.
אם אמות אולי תיולד חדשה. אולי טובה. אולי גרועה יותר.
אין חוק אצל נשים. הן שוכחות. מדמיינות לעצמן אבר ענק.
אין לי חלומות בלילות. הגסיסה ממיתה חלומות.
היא תגסוס עד שאגסוס גם אני. בחרתי חלול.
עד שמשהו ירעיד את אמות סיפיי.
עד שאקבל סחרחורת - והריקבון יגלה לעיניי. המחוללות.
אז אמית. בלילה. נשים מתות טוב בלילה.
ואולד מחדש. אשה חדשה. התחלות חדשות.
אולי מכשפה שגוססת. ואולי כזאת שזוכרת.
שתדע לחבר את העולמות. למלא את החללים.
שתתן לי לנוח. שתעזור...