|
כל זה, כל האנשים האלה
כל החיים האלה
הם אשליה אחת גדולה שאנחנו
מריצים לעצמנו בראש
יכולנו כבר למות מדיכאון
אבל אנחנו ממשיכים לחשוב שאנחנו
באמת קיימים
האמת היא שאנחנו חלום
שאלוהים חולם
אל מאלאנדראו יבוא לבקר אותי
ויביא איתו מסקאלין
אם לא יביא ארביץ לו בראש
עם מחבת ישנה
לא ביקשתי ניתוח פסיכולוגי
ובכל זאת עשית לי אחד
כולם כבר הלכו
אני כאן לבד
וזה בסדר
השכן הצעיר שלי
רוצה להיות ראפר
אתמול לווה ממני
כבל והשראה
היום השמיע לי שירים שלו
ראפ במבטא קפקזי כבד
עם פשיסטיות שוביניסטית נערית
היה מרשים
כל פעם שאנחנו משוחחים
אני רוצה לשאול אותך בהיסטריה
תוך שאני כוסס ציפורניים:
"הם כבר יודעים עליי? כבר סיפרת להם?
ומה הם אומרים ?
מה?
לא סיפרת עדיין ?
למה?
מה לא טוב בי ? "
ונמאס לך ממני כל פעם עוד קצת
ולא ירחק היום
בו תגידי לי
"די.
הולכת"
אני חיוור ורע עכשיו
|
|
|
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" זה לא שם
ארוך מדי לספר?
ד"ר אפרוח ורוד
מתלבט בינו לבין
עצמו כיצד לקרוא
לספרו החדש,
ומגיע למסקנה
שלמרות הכל
מדובר בשם קליט
ועוצמתי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.