|
חש את לובן הגדר הדוקרנית
את תימרות עשן הזמן
ערפל חייו עומד מנגד
רצוף ושברירי
עיניו הירוקות מנופצות
אתה אוחז בידו
לוחש לו דברי אהבה ועידוד
יש למות בכבוד
יש עוד אהבה בין השמשות
הוא שוקע בחלום אחרון
שנתו שנת ישרים
כשיתעורר הוא ימות
והוא יודע כל זאת
לשווא הדחיק רגשותיו
זה שנים כה רבות
פעימות ליבו קצובות
נשימתו דלה וחרישית
עם שקיעת החמה
הרפתי מידו. |
|
|
אני מרגישה
ערומה מולך.
הדס עמיר בשיחה
עם בועז רימר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.