מחשבות על מהות החיים
דבר שבשגרה בשבועות האחרונים
אולי זו התמימות שהתפוגגה לה
פתאום ביום בהיר
אך השלכותיה עדיין כאן, עומדות באוויר
נפדות בזו אחר זו
לאט... לאט... בהילוך מהיר

וכשהעולם פתאום נראה ורוד
סימן שהגיע הזמן לשפשף את העיניים
זאת לא יכולה להיות המציאות המרה
אולי לשים טיפות, להרחיב את האישונים
נראה בבהירות? דברים יראו פחות אפורים?
או שפשוט נראה מטושטש
אבל גם זה הרי כבר לא דבר חדש

הבלבול והייאוש מציפים
הגיע תורם להשתתף בתהלוכת הצבעים
קרים, חמים, מצמררים ומסחררים
ואני שוקעת והולכת לאיבוד בין הצללים
אף אחד לא טוען שזה רע, אבל...
בשביל מה כל זה? היכן המטרה?
החיים תמיד היו, וכך יישארו... תעלומה.