זה נורא איך שזקנים מתפוררים. איך שהגוף כושל תחת צל הגיל.
האמת שזה מובן לגמרי- הזמן פשוט גורם לכל להתמוטט, זה כמו
שבאיזשהו שלב בניין מתחיל להיהרס- בהתחלה הצבע מתקלף, אז אריחי
התקרה מתחילים ליפול ומתחילה להיות רטיבות בקירות- כי הצנרת לא
מה שהיא הייתה פעם. אותו הדבר קורה לזקנים- העור מתחיל לקבל
צבעים וכתמים משונים, הם מתחילים ללכת שפוף ובצעדים קטנים יותר
משל תינוק כי אם לא הם יאבדו שיווי משקל וכמובן שאם הם לא
ישמרו על מה שהם אוכלים יהיו להם בעיות עיכול- כי הצנרת לא מה
שהיא הייתה פעם.
אז מה אם הרופא מסביר שזה לגמרי נורמלי ואותה בעיה הייתה גם
לסבא של אותו זקן- תורשה היא תורשה, מה נעשה?!
העובדה שזה לגמרי נורמלי אמורה להרגיע אותי, המחשבה שזה קורה
כמעט לכל בן אדם מבוגר אמורה להשקיט את הרעש העצום שבי לכמה
זמן. אבל זה לא.
למה דווקא סבא שלי?