ביקשתי שישלח לי מלאך, סימן, משהו. החורף כבר עמד להסתיים,
מעבר לחנייה שם שיחקו תמיד כל הילדים הפרחחים של השכונה כדורגל
כבר נראו חרציות צהובות נאנקות בחום המפתיע שנפל עליהם משום
מקום, אני נאבקתי בחיים, הגדרתי לעצמי מרחב מחייה וניסיתי
לחשוב על איום גרעיני משל עצמי להפנות כלפי המערב שמיום ליום
תיעבתי יותר.
בבחירות העם רצה את אולמרט, שבוע אחרי שהוא נבחר בעיתון של
המדינה פרסמו את כל החומר שיכל אולי למנוע מהבורגנות עוד
ניצחון בשרשרת הלא נגמרת. יום אחר כך הורידו לפרץ עוד מנדט.
וגם ההתייצבות שלי בנוקיה עם הדגל של צ'ה גווארה לא מנעה
מהפועל ירושלים להפסיד שוב לאימפריה הצהובה והלא נסבלת. אצלי
בבית ראיתי את הבאר שבעית שלי מפספסת עוד עלייה לליגת העל
והדכדוך שטף מכל כוון.
ניסיתי לכתוב רומן בהמשכים וכל פעם כשהגעתי לשלושים עמודים לא
מצאתי לאן לקחת את זה והתחלתי משהו חדש. ואז הגיעה דיקסון. ככה
פתאום, בערב של הפוגה מפוקר עם החברים, לילה אחד אחרי הסדר,
ביציאה שכל מה שרציתי להשיג ממנה היה טשטוש של אלכוהול אחרי
שניסיון להשפריץ שיר בסגנון הרומנטי נתקל בשעות של ליטושים
וערימת ניירות שעוברת את הגובה של סל הזבל שלי שמצאתי בחצר בית
הספר הסמוך.
איגי וקסמן שרה על זה שמילים הם הכישרון שלך וכך חולפת תהילת
עולם וכשהחברים דיברו על יציאה כל כך שמחתי שלא עניין אותי
אפילו עם מי ולאן. העפתי מבט מלא שנאה באיגי שרקדה בערוץ 24,
קיפלתי את הדף בצורה הכי אכזרית שיכולתי לתאר, העברתי לערוץ
הליגה האנגלית,  מלמלתי "בהצלחה" למנצ'סטר יונייטד שניהלה קרב
הישרדות אחרון משלה על התואר האנגלי והתכוננתי לערב של
אלכוהול.
דורון ניסה להסביר לי בדרך שהוא רוצה להכיר לי את אביב ושהיא
חמודה וכל הפרומושיין שעושים כשרוצים שתראה משחק כדורגל, שתקנה
משחת שיניים או שבחורה מסוימת תמצא חן בעינך.
האוויר החם של אפריל במדבר תמיד מתוק בעיניי, נסיעה בעיר
בחלונות פתוחים עם סיגריה מהחלון ופרצוף נוגה הביאו עליי את
האסונות הכי גדולים בחיים אני מסביר לדורון ששואל אותי לפשר
שתיקתי במכונית המקרטעת שלי שנוטרת לי טינה כל אימת שאני מעיז
להזיז אותה ממגרש החנייה ומהנערים שמורידים ראשים בבאנג לידה
בכל שעות הערב, היא מגיבה להפרעה בכיבוי מנוע מדי כמה צמתים
ובפליטת עשן שחור כלפי כל רכב שמתקרב מדי לכוונה, "שלווה" אני
מתחנחן אליה בשקט, תפסיקי להיות כזאת, מה לא קניתי לך שמן חדש
שבוע שעבר? וככה מפה לשם ובדברי ניחומים וכיבושים היא מתרצה
וחוזרת לעצמה.
אביב ללא ספק מרשימה אבל דווקא דיקסון השנונה היא שמעוררת בי
עניין מפתיע. איזה ברק בעיניים ששכחתי כבר מטבעו, היא שואלת
למעשיי, אני מסביר שמעשים זה לא בדיוק משהו שאני מתחבר אליו.
היא כשלעצמה מכרה תמונות בנוריץ' שבאנגליה. אני מסביר לה
שנוריץ' היא קבוצה כלבבי, "זאת קבוצה של 'כל הקופה' אין מה
לומר" אני צועק לה באוזן תוך שאני מבחין בחיים מזמין מהמלצרית
ומסמן לו שמה שהוא מזמין לו - אחד גם לי. "תגדיר כל הקופה"
דיקסון מחייכת בעיניים ולא אכפת לי למרות שאני יודע שהיא צוחקת
עליי. אני מסביר לה שהתואר הראשון שלה ב-85 , הגביע האנגלי,
גרר בסופו של דבר ירידה לליגת המשנה. וזה מתחבר ל"הכל או כלום"
של סחרוף ששר גם שכולנו תלויים עם פתקי החלפה ואם היא לא רואה
את הקשר בין כל זה לעובדה שהיא מכרה שם תמונות שזה משהו
שאלוהים אמר עליו שאסור אז למרות שאני לא מכיר אותה אני מאוד
מאוכזב.
"במה זה מתבטא"? דיקסון שואלת ומדליקה לה עוד סיגריה.
"במה מתבטא מה?"
"האכזבה שלך. במה היא מתבטאת"
"בצעיף של הפועל בחדר" אני עונה ישר.
"מתי זה קרה?"
אני חושב שזה בערך מהיום שיצאתי מהכושלאימא שלי" אני עונה נהנה
לראות את השינוי שמילה אחת יכולה לעשות למומנטום, למה אדלשטיין
לא מנסה את לפעמים? או בלבול, או פרץ?
"לא יא מפגר"  -היא קראה לי מפגר- "מתי אלוהים אמר שאסור למכור
תמונות באנגליה?"
"לא תעשה-לך פסל וכל-תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר
במים מתחת לארץ" אני מצטט לה מספר שמות.
"אבל לא עשיתי" דיקסון מצטדקת "רק מכרתי ואף פעם לא במים" היא
שמה יד על הלב כאילו היא נשבעת.
הוודקה הרביעית כבר מסתובבת לי בהמוספירות אני משתף אותה.
דורון בינתיים טועם את אביב מכל זווית אפשרית. "זו לא הבחורה
שהוא רצה להכיר לך"? דיקסון מקניטה אותי עם חיוך שפעם ידעתי
איך להגיב לו.
"עזבי, זאת קואליציה של כלום, הם מוציאים שם רע לחלטורה"
"מה??" דיקסון מתחילה לצחוק
ככה היה מגיב החבר הטוב שלי קופמן אני מסביר לה את משנתו של
איש הקוף.
בסוף חזרנו כולנו שתויים לדירה והחלטנו ללכת על טורניר שש-בש,
הקוביות היו נחמדות אליי ולא הפסדתי אף משחק, כשכולם התכוננו
להתפזר דיקסון ביקשה שאני אלווה אותה למטה , הסברתי לה שהדבר
נוגד את העקרנות שלי ואני אאלץ לסרב.
"טוב לפחות תגיד באיזה עיקרון מדובר" דיקסון לא ויתרה
"עיקרון הקומה, מכירה?"
"לא, אבל זה נשמע חשוב"
"חשוב מאוד" אני אומר "קומה רביעית זה יותר מדי מדרגות, את
יורדת אני צריך גם לעלות"
"אתה יודע מה מצחיק?"
"שאולמרט הוא ראש הממשלה" אני מנסה.
"גם, אבל יותר מזה, שעוד חודש אתה גם תרד את עזריאלי בשבילי"
היא לא מחכה לתשובה ויורדת במדרגות עם חיים, דורון ואביב. אני
מציץ בה מהחלון היא צוחקת בקול גבוה מדי לטעמי מאיזו הערה של
דורון ואז המכונית שלה נוסעת בצורה ממושמעת מיד לטעמי מחוץ
לטווח הראייה. רגע לפני שאני נרדם אני מקבל ממנה הודעה שזה לא
מנומס להציץ על אנשים מחלונות חשוכים.