"אני לא אוהב גזר".
"אבל זה נורא בריא לך לעיניים".
"העיניים שלי במצב מצויין".
"תמיד עדיף שיהיה כמה שיותר טוב".
"אבל אם זה לא טעים לי, אז לא יהיה יותר טוב - יהיה לי רע".
"העיניים מתקלקלות כשמתבגרים".
"תמיד אהבתי משקפיים".
"אחרי שאתה מתחיל להיות תלוי בהם זה כבר לא כל כך כיף".
"זה לא שאני אתבגר ופתאום לא אראה כלום, אני אראה רק קצת
מטושטש".
"כשתבין כמה זה חשוב, תתחרט על זה שאתה מסרב לאכול גזר".
"אני בטוח שאני אבין שלא טעים זה לא טעים, גם כשאהיה מבוגר".
"עם הטיעון הזה אי אפשר להתווכח, סך הכל אני לא יכולה להכריח
אותך".
"נכון, ואל תדאגי אני אהיה בסדר גמור".
"אני בטוחה".

"אמא?!"
"אני פה חמוד".
"איפה זה פה?"
"ממש כאן לידך".
"איפה?!"
"גברת רותם?"
"כן זו אני".
"אני יכול לדבר איתך בחוץ?"
"אמא לאן הולכת?"
"זה בסדר ליאור'וש, אמא עוד רגע חוזרת".
"חוזרת לאן? איפה אני? האופניים שלי נהרסו? אמא!!!... במי
נתקעתי? איפה אני?!"

הסוף ממש ברור, וכן, אני מודעת לכך שזה קצת גרוע אבל אני אוהבת
את הסיפור הזה, אז תחיו עם זה. סתם... אשמח אם תאהבו גם.