ארבל הכרמלי / רגיעה מן הבריאה |
מול הרי אדום,
התיישבתי לי סתם
ולבי אדום וחם;
נדהם מפלא הבריאה
ונזכר באהבה שהייתה
כמו הים הגדול,
עבור שתי נשמות
שלא ידעו לשחות,
החלו לטבוע ולצלול
אל האכזבות.
ושם - פלאי הבריאה
לא הגישו קרש הצלה.
והנה, מופיעה לה השקיעה
הזוהרת ביופייה,
נעלמת אל הלילה השחור
ואותי תותיר עם לב אפור,
ואף על-פי כן, אוהב אותה
כי, את לבי הכואב מרגיעה
בזיכרונות על אהבה באדום
אל מול הים התיכון.
09/02/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|