תכלת מבטך

פוקחת עיניים לעת שחר
מביטה שמאלה לצידי
ראשך מוטל על כר ,ישן
עינך עצומות,
לא רואה את הכחול יותר
גם כשאתה ער
שני עשורים אתה שם
בחלקם ישן גם כשאתה ער
לא יכולה להאשים
אין מולך פלילים
לא אשמת, לא בגדת
לא גנבת, לא רצחת,
פשוט ישנת..כל העת
לא נעורת לקראתי
לא שילחת  בי
תכול מבט אוהב
גם לא הפגנת למולי
גוף שוקק רעב
לא, לא טרחת להקשיב
מעט מאוד גם להגיב
לא נדבר על להלהיב..
ונתעלם מלהעליב..
מילאת חובותייך
רוב הזמן..
הסתפקת  ודי לך
לא שאפת להמריא איתי
לא ידעת לחבור לנפשי
וקמלתי מולך..
ולא ראית..