הגעתי למצב שאני עושה 'ריפליי' על שירים מבלי לשים לב,
מורידה שערות כשהרגליים שלי חלקות,
מסרקת את השיער פעמיים ביום
מבלי לשים לב מה הולך סביבי.

הגעתי למצב שאני מרחמת עליך,
בדיוק ככה, מה שהכי פחדת ממנו,
שגם אני אבין סוף-סוף מי את באמת.

אני בטוחה, אני בטוחה ללא צל של ספק שגם הם יבינו.
נכון שיש אנשים שלא מסוגלים,
לוקחים אותך כמובן מאליו, לא מנסים לפרש אותך,
להבין מי את באמת,
ובגלל זה הם עדיין בחיקך.

אני רוצה שיהיה לך רע,
אני רוצה לעשות לך רע,
מהסיבה הפשוטה שאת דואגת לספק לי כמות לא צנועה של רוע,
של אכזריות, אנוכיות, ואת עדיין חושבת שאני באותו סרט.
חושבת שאף אחד לא רואה, תפתחי את העיניים ילדה,
כי את שקופה, כולם מכירים אותך,
לא אומרים לך דברים כדי לא לרמוס אותך,
יודעים שזה מה שעלול לקרות,
כי את הרי שברירית ועדינה, לא?

מעטה של ציניות, סטייל לא-אכפת-לי-מה-חושבים-עלי,
את עדיין מאמינה לזה?
את עוד מעט בת 17, מתנהגת כמו בת 3, ומבקשת שיתייחסו אליה כאל
בוגרת,
זה נראה לך הגיוני?

אני מנסה לכתוב את כל מה שאני חושבת עלייך בדף אחד, שיראה טוב,
אולי מספיק טוב בשבילך, אולי מספיק טוב בשבילי.

הספיק לי ממך. את יותר מידי בשבילי.