הצלתי אותה מעצמה נדמה לי שעשיתי משהו טוב, ואז באו כל המחשבות
האנוכיות ועשו משתה אני גם שתיתי כבר בכוס השלישית הבנתי שזה
לא משפיע אני צריך משהו אחר.
אבל מה?
כבר השתכרתי על כאב, אהבה, חפירה בעצמי, שירים עצובים, מה
לא...
לכל מקום חודרת השגרה ומוציאה את יכולות ההשפעה שלה עלי צריך
משהו חזק יותר ואין יותר חזק מהאמת, פשוט חלש בשוק עכשיו אין
לא מוצא מי שימכור לי קצת אמת, תגיד לי מה האמת שלך, למה אנחנו
מתעסקים בלהחביא אותה, על מי אנחנו שומרים למה לא לפלוט אותה
לאוויר אולי שלי קצת כמו בלון הליום עולה מהר לאוויר ואז לוקח
זמן ונוחת ארצה רק במקום רחוק מכאן שאי אפשר לדעת שהיתה חצי
אמת, אמת שמתחבאת מאחורי פנים מבריקות.
ילדה קטנה תמימה שהלכה לאיבוד מנסה לגשש אולי ימצא אותה משהו
מוכר אבל אווי היכן נחתה באמצה פסטיבל פורים ברחובות חולון,
והיא צועקת לאמא אבל אין מענה קולות ההמון עולים על שלה, והיא
פוחדת ובודדה, איבדה כל אחיזה במציאות חייה ואחריה רק זרים,
צועקים שמחים.
איך הם יכולים להיות שמחים כשהיא כל כך בודדה ושם מחשבה לא
מציעה מפלט הפחד חודר עד לשד עצמותיה, ריקנות עוטפת אותה סטירת
לחי מכה בה בעוצמה... אני לבד...
חסרת יכולת להתמודד עם האמת היחידה שהאחיזה בה מטילה בה אימה
היא פורצת בבכי אבל הכאב שהיא חשה הפעם לא עוזב גם אחרי חיבוק
חם של אבא שברעד ובאימה שלו תפס אותה בחיבוק הדוב.
שתי הקיצוניות לא מרפות ורודפות כמו שדים, הבדידות וההכרה בה,
ההבטחה של אבא שאף פעם לא יעלם שניהם מתפוצצות בה מדי ערב
כשהיא הולכת לישון תמיד אותה התחושה שגם סיפור הלילה טוב לא
מפיג, והחלום הישן על עולם חשוך והיא רצה מחפשת אור אבל
כושלת.
היא אוהבת את החיים איך אפשר לא הם מפיגים את החושך את האימה
והחברים שלה לא מבינים למה היא כל כך רעבה לחברה, למה היא תעשה
הכל כדי לא להיות לבד.
ואז הגיע הפרידה הראשונה חוסר באהבה חיסל כל נחלה טובה שהיתה
בה והיא כואבת כאילו אלף מתות, מחפשת מנוס מהכאב אבל אומרים לה
כל החיים שלך תמיד היית עם משהו אולי את צריכה להיות לבד,
הם לא יודעים אבל היא למדה שעדיף למות, כל חייה היא מכה בעצמה
על כאב שהיא גרמה לאחרים אפילו דברים שלא באשמת, פשוט אף פעם
לא למדה איך לעשות את זה והרוח רוח של אבדן.
כבר גדולה עכשיו ושם דבר לא מרפה חושבת חיים זה עילום שם, זה
חג מעולם דתי שהיא לא מאמינה בו, כל כך קשה אין רוח אין שיר
חסר זהות עולם חסר שליטה במלחמה מתמדת אובססיבית לשליטה,אולי
רק בשביל להתקיים בכבוד ולמות בכבוד עם סבבה אוהדת.

כנראה שאין לי חלומות גדולים ואין לי כוח לשנות עולם

שנינו כואבים את עצמנו ואת רואה את הלבד הזה כשאני נשבר
קשה לאבד
להתמודד
איך עולם מתנפץ לרסיסים
מאבד ת'חברים
צרות צצות בלי סוף
מחפש אותך בנוף
הזיכרונות לא מרפים
משווה אותך לכל האחרים
היית אמת קשה
תרופה מרה של מציאות קרה
המילים לא יוצאות
ודממת על חוט
נשאר בשקט כי להתקשר אסור
הכאב משנה את האמת
והיום את חושבת
שאותי את לא אוהבת
אין אדם לא אנוכי
אבל כמו בימי הביניים את חיי הייתי נותן לך במתנה            
                                        16.06.05