היא הולכת בגשם בין הטיפות
מחפשת עיניים חמות ויפות
מנסה להגן מהקור הכואב
כל טיפה מטפטפת וחודרת ללב
האספלט רטוב, הרחוב שומם
נמצאת בתוך חושך אפור, מדמם
לבד עם המים עם שמלה בורוד
שוכבת על הרצפה וקר לה מאוד
מחכה לאביר על חמורו הלבן
בתקווה שיבוא ויעצור את הזמן
ויאיר את הכלום וחושך וליכלוך
שירפא את הכל במילים וחיוך
האביר לא יגיע, המים מתאדים
היא נשארת שם לבד ללא כל רוח חיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.