הרגשה של מצחיק, של מתגרה, של ציני.
הרגשה של לדבר על הכל ועל כלום.
לכתוב על בננה.
לכתוב על פרסומת טיפשית.
רק לכתוב.
הרגשה של בדידות שהיא מוכרת, שהתרגלתי.
חיוך ריק.
אין לי מושג.
הרגשה של תעריכו אותי. זה יספיק לי. אני אסתדר עם זה. אני
אמשיך משם. רק תנו לי קצה של חוט. משהו.
אולי זה סוג של פחד ממה שעומד לבוא. משהו לא ידוע.
הרגשה של טמטום. של מבוכה.
מה אני עושה כאן בכלל?
רק לכתוב.
רק לכתוב.
הרגשה של ניסיתי. לא הלך? לא נורא.
זה בסדר חמודה.
הרגשה של חוסר אישיות.
למה אף אחד לא מוצא אותי?
מה מסתיר אותי?
אני עומדת מאחורי בניין ענקי?
בתוך צל שחור?
הרגשה של חיקוי. של חקיינות. של התחקות.
הרגשה של פיצול אישיות.
הרגשה של אהבה לא ממומשת.
הרגשה של ציפייה גדולה מלאה ונהדרת.
ללכת לראות הצגת תיאטרון.
לקרוא איזה ספר טוב.
לראות סרט נוסטלגי שתמיד עושה לי טוב.
לצחוק בקטעים המוכרים.
הרגשה של אבסורד. של חוסר טעם.
רק לכתוב.
זה כמו חור שחור שמושך אותי אליו.
ברגע שנכנסתי אני רק מדרדרת.
הרגשה של זיכרונות נעימים שצובטים בלב.
וזאת צביטה לא מזוהה. רגש בלתי מוכר. געגוע אפל.
אושר.