אלכס נבון / גשם צלול |
כיפת עבים לבנה, התייתמה מחמה
כדמעות עדינות, הטיפות, הן זולגות
ושוטפות הן לאט את הריסות התקוות.
קצת רועש, קצת חיים, אבל שקט בפנים
אנחה, והיד חובקת עיני כוכבים
ורק מבט החולף על פני תקוות ושקרים
מסגיר סערה הגוברת בלב התמים.
כמו הגשם בחוץ, כך דועך לב חרוץ
התקוות רסיסים, והאור לא נחוץ
כי בשקט, דממה פוקחת עיניים
האהבה דעכה, לפחות לבינתיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|