אולי זה לא כמו שזה מתהרהר,
עניין החיים הזה,
הבנאדם מתאגרף עם צילו הערום ועריה
בשבת בצהריים
בזמן כל העולם מפצח פיצוחים או מלטף בטן מלאה
או מרדים ילדה או לוקח מישהי לטייל
הבנאדם מחוק, ואם כן כיצד משגשגים
שדים שמכבר
ואיך זה הם יוצאים במחולות וממאנים לעזוב
קופצים כמו אורחים שנטרפה עליהם דעתם בין מארחים שמנסים לנקות
וכבר מזמן אין מוזיקה
הרגליים זזות, הקרסוליים סבים על ציר דמיוני של כוח
המכות מכות, כל הארסנל של הבנאדם
בשבת בצהריים
ואפילו מבעד לפריזמת היגון
מנוע הדיזל של העוצמה הגופנית קצוב ומלא און  
בהיר יותר מהמים מעורטלי הקרקעית של קצהו החורפי של אוקטובר,
התחושות הראשוניות בקצות אצבעותיך, חיוך אחד של תינוק,
למי אתה שומר אותו,
חיוך אחד, אחרון אולי,
של תינוק,
למה אתה שומר אותו