דמעות של קרח
היא בוכה.
לא אמיתית ולא כנה.
אשליה אופטית.

פעם מישהו ישב וניגב את דמעותיה,
אך היא לא בכתה.
התחבאה בתוך עצמה,
לא רצתה לצאת לעולם.
שתקה ונאלמה.

היא לא מסוגלת לאהוב,
ציפור משונה אומרים עלייה.

לא משוחררת,
מסרבת לעצור!

איש לא יכול לעצור אותה.
רק היא.
רק היא מסוגלת לעצור את עצמה...

עוזבת, חוזרת.
לא ברורה.
מחייכת לזרים,
מחפשת ריגושים ברחוב הסמוך,
עוטה דמיות,
מחליפה אישיות בנקישה.

היא האויב הכי גדול של עצמה!
כך אומרים.
פחד אין לה,
רק ההפסקה של חייה...

מחכה לאהובה,
שיחזור מהים ומין המצולות.
פוחדת מעצמה ומצילה...

שונה, לא מוכרת,
נטע זר, משונה..

אך בלתי נשכחת.
על כך כולם מסכימים!