אנסטסיה בלאק / כשמתת |
הלכלוכית שהופיעה בזוית העין הייתה רטובה.
השמחה הייתה מתובלת בעצב...
הלב דילג על פעימה.
הרוחות שרקו.
הגשם טפטף.
הגוף רעד.
הציפורים חיפשו מסתור.
אבל אתה כבר לא הייתה פה בשביל לזכור.
שכבת בתוך הארון,
ולי רק נותר להעיף בך מבט אחרון...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|