אשה יצאה מהמים הכבדים,
עירומה כביום היוולדה.
טיפות המים שעל גופה,
נצצו באור השמש כיהלומים.

שכבה בחול הרך,
עצמה עינייה,
קרני השמש חדרו לתוך עורה,
ליטפו את גופה רכות, כמאהב.

גופה התעורר לחיים,
תחושה מוזרה אחזה בה,
כאילו, כאילו,
שהיא והשמש מתעלסים.

בלי בושה בחוף הזהוב,
בעצלות פתחה את עינייה,
הביטה בשמש המסנוורת,
חייכה חיוך מאושר,

השמש החזירה חיוך,
האשוח והשמש כרתו ברית,
להתעלות לגבהים.
שלא ידעה כמותם, אפשרי רק כאן,
במקום הכי נמוך בעולם.