כשאין מה לחשוב,
כשאין לאן להסתכל,
עוצם עיניי ומביט בה.
בנערה שאני כל כך אוהב.

עיניה קורנות את יופייה הכובש.
שפתיה מונחות על פניה בחיוך.
נעמד מולה ובוחן.
שואל כמה קרוב אני.

חלום מציאותי מדיי,
חלום מדהים על נערה.

וכשהשאלה על פי,
התשובות -
כאילו מחכות להתפרץ עליי בהמוניהן.

וכשהשאלה נשאלת,
אני מותקף, מוקף בהרבה מדיי אפשרויות.


נשאר מבולבל ולבסוף נכנע.
אני חוזר לחלום.